בנם של רות וצבי. נולד ביום ז' בטבת תשנ"ח (5.1.1998) ברעננה. ילד שלישי להוריו, אח לרותם, מיכל, רועי ודניאל.

שאולי גדל והתחנך ברעננה. למד בבית הספר היסודי "אמי"ת נועם" ובישיבה התיכונית "בני עקיבא" בעיר.

נער יפה תואר, שובב ודעתן, בעל אישיות כובשת והומור ייחודי. תיארו אותו אוהביו: "אדם מאיר ומיוחד, בעל שורשיות עמוקה ואהבת הארץ מאין כמוה. מצד אחד הוא עף על עצמו, ידע בדיוק מה הוא שווה ומצד שני הייתה בו ענווה. תמיד ידע איך לא להחצין או להתנשא. בטוח בעצמו, מצחיק ומשעשע... הכול בגובה העיניים".

ניחן בכישרון מוזיקלי, נהג לשיר ולנגן בגיטרה בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו, מפליא בקולו הענוג. "הפסנתר היה מרכז הבית" סיפרו בני המשפחה, "זה הכי רגיל למצוא אותו יחד עם המשפחה פוצחים סביבו בשירה ספונטנית שמחברת בין כולם". במשך כל ילדותו, לצד שני אחיו – רועי ודניאל היה מסייע לאביו להוביל כחזן את תפילות הימים הנוראים בבית הכנסת ברעננה.

ספורטאי חובב, נהנה לשחק כדורגל עם חבריו לשכונה. זכה בגביע "השחקן ההוגן" אותו העניק לו ראש העיר, בזכות מנהגו ללחוץ את ידי השופט ושחקני הקבוצה היריבה בסוף כל משחק.

היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. בזמנו הפנוי נהג לקרוא בתנ"ך ולהרחיב ידיעותיו בתחום.

בתום לימודיו התיכוניים השתלב במכינה קדם-צבאית, נהנה מהלימודים ומההווי החברתי במקום.

עם גיוסו לצה"ל שובץ למסלול ההכשרה בקורס טיס אך לאחר שנה נשר ממנו והוצב לשירות בחטיבת הנח"ל. בהמשך יצא לקורס קצינים ושימש כמ"מ (מפקד מחלקה) בפלוגת החוד בגדוד 931. במסגרת תפקידו הוביל את המחלקה לזכייה במקום ראשון צה"לי בבוחן מחלקה ב"מכון וינגייט" והיה גאה מאוד בחייליו ובהישגי המחלקה. בזכות יכולותיו ואיכויותיו נבחר למ"מ מצטיין של החטיבה. סיפרו הוריו: "שאולי הסתיר מום מולד ממנו סבל – עיוורון לילה. כשירד החושך ולא הייתה תאורה היה עיוור מוחלט ולא ראה היכן דורך. הרבה בדיחות מסופרות על הנפילות שלו בלילה תוך כדי מסעות. הוא הצליח להתגבר על המגבלה, לסיים את השירות ולהילחם. מתוך הסיפור הזה אפשר להבין את המשפט שדאג לומר לחייליו 'זה לא פיזי זה מנטלי'".

מפקד נערץ ואהוב, התייחס לכולם כשווים, רגיש וקשוב לצרכי פקודיו. אוהביו סיפרו: "אחד מחייליו, בן העדה הדרוזית, לקה בשיתוק. שאולי לא שכח לבקר אותו, ניגן ושר לו מכל הלב ואפילו למד שיר מיוחד בערבית בשביל לשמח באופן מיוחד את החייל ומשפחתו. כזה מפקד היה".

לאחר שחרורו מצה"ל נסע לטיול בדרום אמריקה, מגשים חלומו לראות עולם, להכיר אנשים חדשים ולצבור חוויות. הרב שמואל פרידמן מבית חב"ד בסלנטו שבקולומביה עמד על אישיותו המיוחדת בכותבו: "תודה על הזכות שאהבת אותנו, ושמחנו מכל רגע איתך. אנשים נדבקו לאור שלך, המלא בחום ואהבה שנשפכה ממך לסביבה ללא תנאים. פשוט ידעת להרגיש אנשים ולהתחבר ללב שלהם. תמיד ידעת להאיר את הדברים הטובים בכל אחד. העין הטובה שלך והלב הטוב שלך היו בשבילי דוגמה והשראה. עליך אפשר היה לראות מהי 'דרך ארץ קדמה לתורה'".

כששב ארצה החליט להגשים את חלומו להיות זמר. הוא הקים ערוץ באתר יוטיוב ובו פרסם גרסאות כיסוי (קאברים) לשירים שאהב, ובמקביל הגיש מועמדות לתוכנית הריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון" בניסיון לסלול את דרכו המקצועית בתחום.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מיד עם פרוץ המלחמה, ביקש שאולי להתגייס ולקחת חלק בהגנה על הבית. סיפרו הוריו: "בשמחת תורה לבש מדים, למרות שלא גויס, ובמשך חמישה ימים רק עבד על זה שיגייסו אותו, כי לא היה רשום ברשומות של הגיוס. הייתה לו איזו בעיה פרוצדורלית בה טיפל, לא היה מוכן לשמוע מכלום".

לאחר שמאבקו להתגייס לשירות מילואים נשא פרי, הוא פגש את חברו מקורס הקצינים ומשירות משותף כמ"מים בפלחו"ד, סרן שי שמריז, ששימש כמ"פ בפלוגת החוד של גדוד 931 בחטיסת הנח"ל וביקש ממנו להשתבץ בפלוגה. שי שיבץ את שאולי בחפ"ק מ"פ (מפקד פלוגה) בתפקיד קשר מ"פ. סיפרה אימו: "הוא שמח בתפקיד שקיבל במלחמה. קשר מ"פ זה תפקיד שעושה בדרך כלל חייל רגיל ולא קצין, אבל שאולי כמו שי אמר: 'הנני'. התייצב, ובאישיות כובשת שלו העלה לחבר'ה את המורל ושמר על הצעירים בפלוגה".

אביו סיפר על הלך הרוח שלו בתקופת המלחמה – "כשחזר הביתה מהלחימה לחופשה קצרה הלך יום אחד לבקר חולים ופצועים. אחר כך ביום השני גם ביקר חולים ופצועים מהקרב, וביום השלישי לבש מדים והלך ללוויה. הוא לא ראה שום דבר שקיים בעולם, חוץ מהמלחמה שלו על עם ישראל".

במהלך הלחימה הגיע הזימון המיוחל לתוכנית "הכוכב הבא", וכך באחת החופשות הקצרות שקיבל הגיע לאודישן על מדים. על בחירתו בשיר "עטלף עיוור" (מילים ולחן: חנן בן ארי) סיפר: "זה שיר שכשיצא מאוד נגע בי. אני לא יודע למה הוא התכוון אבל הוא נגע בי. ה'נרקומן של אושר' זה המילים שאני הכי אוהב. אני מחפש את הריגוש, את הכיף. לפעמים זה לוקח אותי קצת יותר מדי - ובסיבובים אפשר להחליק... חמש שנים אני אומר לכל מי שמכיר אותי שאני רוצה להיות זמר. זה החלום שלי. בשלב הזה של החיים, אני רוצה את זה עשר מעשר. זה הדבר היחיד שבראש שלי - לא לימודים, לא פסיכומטרי, רק התוכנית". לאחר שהתבשר שעבר את האודישן היה כה שמח וגאה, נחוש לקראת השלב הבא בתוכנית.

לאחר שעבר את השלב הראשון בהצלחה, היה עליו להחליט האם הוא מצטרף לתמרון הקרקעי בעזה ופורש מהתוכנית, או עובר לתפקיד עורפי על מנת להשתתף בתוכנית. שי המ"פ ביקש משאולי להשלים את חלום חייו והבטיח לו שהוא יסתדר בלעדיו, אך שאולי קיבל את ההחלטה לפרוש מהתוכנית מבלי להתייעץ. היה ברור לו שבלעדיו לא יסתדרו.

כשבועיים לאחר השידור שאולי פרסם פוסט במסגרתו הודיע על פרישתו מהתחרות, וכך בלשונו: "דמיינתי את השנה הזאת אחרת, שנה של שאיפות והגשמת חלומות. עכשיו אני חי חלום ישן, להילחם בשביל המדינה - וכרגע עדיין אמצע הלילה. חלום חדש ואחר יצטרך לחכות קצת. תודה על מילים חמות ומפרגנות וגם על הביקורות. מקווה שהתקופה הזאת חולפת ושתחלוף מהר, מבטיח להמשיך להילחם על המדינה הזאת שאני אוהב וגם על החלומות שלי בעתיד. כרגע יש רק דבר אחד בראש שלי וזה להמשיך להילחם בחושך עד שנראה את האור. בזאת הסתיימו שידורינו לעונה הקרובה".

לוחמי החטיבה ניהלו קרבות עיקשים כנגד מחבלים רבים ובאומץ ובגבורה טיהרו אזורים רבים בעזה.

ביום 26 בדצמבר 2023, במהלך היתקלות עם מחבלים ברובע דרג' תופאח שבצפון רצועת עזה נהרגו שאולי ומפקדו, חברו הטוב, רב-סרן שי שימריז ונפצעו שנים-עשר לוחמים נוספים.

סרן שאולי גרינגליק נפל בקרב ביום י"ד בטבת תשפ"ד (26.12.2023). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.

אביו ספד לו: "שאולי, בני אהובי, חברי ומורי. היית חד ממני בכל התחומים. אנשים באו לשמוע עליך. אם היינו מתכנסים שלשום היו רוצים לשמוע אותך, עכשיו רוצים לשמוע עליך. היית במקום הנכון בזמן הנכון ועשית את הדבר הנכון. האמנת בזה. אנחנו לא אנשים חזקים, לא נגיד שלא קשה לנו. שלא היה לנו קשה שבחרת להתגייס בכל הכוח, אבל אנחנו הכי גאים בך. אמרת שתשמור על עצמך ועל החיילים, אמרת שהכי חשוב החיילים. עמדת במשימה בכל מה שנוגע לחיילים. שמעתי הקלטה של חובשת שאמרה: 'הוא גיבור'... רק חגגנו לו יומולדת בשבוע שעבר. נסענו אליו לתל ערד וישבנו איתו ארבע שעות מופלאות.

לא נדבר על מה שפספסת, הופעה בקיסריה וכלה מדהימה שלא נכיר. הספקת בגיל שלך להטביע חותם על המשפחה ועל הרבה אחרים... יחסר לי חבר, ולא דיברנו עוד על הזמר ועל החזן. תבוא הביתה ונדבר".

אימו רותי ספדה לו: "השבוע חשבתי שמי שלא מאמין קשה לו בימים האלה ואתה לימדת אותי מה זו אמונה. היית עצוב אחרי ה-7 באוקטובר. אמרת שאתה רוצה להחזיר את הכבוד למדינה שאתה כל כך אוהב. אתה אוהב אדם. ואז שמחת כשהלכת למלחמה, לא בגלל שאהבת את הצבא ובטח לא את המלחמה, אלא בגלל שאהבת את החיים. שאולי שלי, הפכת אותי לאימא שכולה ובאותה נשימה לאימא הכי גאה בעולם. גאה בבחירות שלך ובטוב שלך. אני מודה לך ה' על הפיקדון שנתת לי למשך עשרים ושש שנים. לך ילד אהוב שלי, מלאך שלי, לתפקיד הבא שלך לשמור עלינו למעלה. בלב כבד אני מחזירה לך ה' את הפיקדון. אני מבינה למה אתה רוצה אותו לידך".

ספדה לו רותם אחותו: "אח שלי, אהוב שלי. הדוד הכי טוב בעולם. ביום ראשון התקשרת אלי בערב. סיפרתי לך ששיחקתי עם גל ושמענו שירים ופתאום שמענו את השיר שלך. ובכיתי. ועכשיו הלב שלי בוכה ומתגעגע. איזה מזל שגל לא מבינה. אני מבטיחה לך שאספר לה כל הזמן על דוד שאול. אנחנו אוהבים אותך כל כך ולנצח. תשמור עלינו מלמעלה".

האח רועי ספד לו: "שאולי, אח שלי, החבר הכי קרוב שלי. איבדנו אותך, אבל אני מרגיש אותך איתי כל הזמן. האור שלך לא יכול להיעלם, הוא חזק מדי. גם הצחוק שלך. נמשיך ונפיץ את האור שלך בכל מקום. אני מעריץ אותך. היה לנו עוד הרבה להגשים ביחד. מרגיש שחלק נעלם ממני. עוד נדבר הרבה אני ואתה. לנצח תהיה בלב שלי".

כתב אחיו דניאל: "לפני הכניסה לעזה אמרת לי 'אל תפחד, זה לא הזמן שלי ללכת'. אבל זה קרה. נפלת על הגנת המולדת. נתת את כולך. היית השמש שמאירה על הארץ. לא היית חייב להתגייס אבל שמת מדים והלכת להגן על המדינה שאתה כל כך אוהב. איך קוברים אח? אני יודע שאתה איתי ומחזק אותי. אני יודע שאתה רוצה שנמשיך לצחוק ולשמוח וזה מה שנעשה. אחי הגדול, כמה טוב שבאת הביתה. תן עוד חיבוק אחד. לא נשכח אותך לעולם. עוד נדבר הרבה, ניפגש".

במהלך ההלוויה השמיעה משפחתו את השיר "עד אחרי הנצח" שהקליט שאולי עם אחותו מיכל, בזמן שהיא ספדה לו: "בפעם האחרונה שיצאת מעזה שוב נעלם לי המטען של האייפון ואמרת לי 'הפעם זה לא אני, אבל זה בסדר לומר שזה אני'. שלחת לי שיר וביקשת שאלחין לך אותו. מי ישיר איתי על הבמות הכי גדולות? בשבת כשהכול התחיל היית מאושר שאתה יכול לצאת להגן על העם שלך, עם ישראל חי בזכותך, בזכות ההקרבה שלך ושל החיילים שלך".

נציג צה"ל, תת-אלוף אילן הררי ספד: "אנו עומדים כאן היום וכואבים את האובדן הנורא של שאולי, הלוחם, הקצין, אשר חרף את נפשו למען הארץ. יקירכם נפל על הגנת המולדת. המדינה וחטיבת הנח"ל איבדה את אחד מטובי בניה. התגייסת להגנה על הבית ולתת את כל כולך להגנה על המדינה.

שאולי, היית אדם וקצין מדהים. נלחמת באומץ לב מתוך גבורה אמיתית. חבריך לגדוד מספרים על החוכמה בכל מעשיך. אדם בעל שמחת חיים, מפקד אהוב מהטובים ביותר. גם במלחמה יצאת להגשים חלום : הלכת ל'כוכב הבא'. שרת בחסד עם קול מדהים. חבריך ימשיכו את המשימה בעזה. שאולי אנו מתחייבים לפעול ברוח שלך וכך נחנך את הלוחמים. אני ולוחמי החטיבה מצדיעים לך".

שאולי הספיק להקליט שיר לשלב השני בתחרות ואחיו ביצעו יחד איתו את השיר "בסוף הכל חולף" בגמר התוכנית. כך שאולי זכה להגיע לגמר התכנית.

בני משפחתו של שאולי הפיקו מופע בשם "החיים ממשיכים לנגן", בו כל המשפחה בליווי ארבעה נגנים שרים ומספרים על שאולי ועל חוויות המשפחה מאז נפילתו. המופע נועד לאחד את עם ישראל דרך השירה – חלום חייו של שאולי - ולעודד את הקהל בימים לא קלים.

בני משפחתו של שאולי השתתפו בתוכנית הטלוויזיה "ערב טוב עם גיא פינס" ובמהלכה שודרו קטעים מהאודישן שלו ב"כוכב הבא".

פרק בפרויקט ''לגעת באור שלהם'' מבית אולפנת צביה חפץ חיים הוקדש לזכרו.

באתר יוטיוב ניתן למצוא סרטונים מהערוץ שניהל, כמו גם קטעי וידאו ומצגות שערכו בני משפחתו לזכרו. זמרים שונים הקדישו שירים לזכרו.

להנצחתו הוציאו בני משפחתו מהדורה ייחודית של בקבוקי יין הנושאים איור דמותו.

קהילה בעיר אריאל החליטה לקרוא את בית הכנסת שהוקם בשכונה על שם שאולי ושי.

ליד היישוב מירב הוקם "מצפה שאול"

בן דוד של שאולי, חננאל נמיר, הקים חווה ליד אבני חפץ וקרא לה "מעוז שאול", על שם שאולי ועל שם הנופל רס"ר מעוז פניגשטיין.

שאולי מונצח באתר remember.bio, עם תמונות מתחנות חייו השונות, קטעי וידאו ודברים שכתבו לזכרו.