בנם של מרטין ואילן. נולד ביום י"ז בטבת תשס"ג (22.12.2002) ביישוב חד נס ברמת הגולן. ילד חמישי במשפחה. אח לבר, תאי, אורי, רוני וגבריאל.

שהם משה גדל והתחנך ביישוב חיספין ברמת הגולן. היה בן מסור להוריו ואח קרוב ואכפתי לאחיו. ילד יפהפה ושמח, חייכן ומאיר פנים, אוהב אדם ואהוב על הבריות. למד במקום מגוריו בבית הספר הממלכתי-דתי "גולן", והמשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "חיספין".

בנעוריו התעצבה אישיותו והתבלטו טוב ליבו ורגישותו, ואף יכולתו לעמוד על שלו. היה מוקף תמיד בקבוצה גדולה של חברים שראו בו עוגן בחייהם, אדם שאפשר להישען עליו ולהיתמך בו. הכריזמה שלו, חוש ההומור, האנרגיה הבלתי נגמרת, הצניעות, הפתיחות לזולת והיעדר השיפוטיות, כל אלה הפכו אותו לדמות מרכזית בחייהם של רבים ובלבבותיהם. הוא שימש השראה בגישתו החיובית לחיים, ביציבות שהתבטאה בהצהרה "לא אשנה את חיי בשביל אף אחד", ובאופטימיות בנוגע לעצמו ובנוגע לאחרים. תמיד אמר בחיוך, "אתה יכול לעבור את זה".

שהם היה סקרן מאוד וראה בכל אדם ובכל סיטואציה הזדמנות ללמוד משהו חדש על החיים ועל עצמו. הסטטוס שלו ב"וואטסאפ", "לא מחליף את החיים שלי בַּחיים", שיקף את אהבת החיים שאפיינה אותו, את ההיצמדות לרגעים הפשוטים והיפים, ואת ההתמקדות בחצי הכוס המלאה, בכל מצב.

מלבד אהבתו למשפחתו ולחבריו, הוא אהב את המרחבים. נהג לטייל בחיק הטבע, לצלול במעיינות ולשבת בלילות סביב המדורה. שהם גם אהב להאזין למוזיקה, לרקוד וליהנות במסיבות טבע. כתבו חבריו: "שהם ידע להקשיב למנגינה של החיים ולרקוד אותה, לזרום איתה לאן שתיקח אותו. שהם לא רק אהב להקשיב למנגינה, הוא חי אותה כדרך חיים, וידע להתחבר לקרקע, לרקוד כאילו אף אחד לא רואה. הוא ידע להתרגש בכל פעם מחדש מהמפגש בין אנשים, עם הלב הענק הזה שהלך איתו לכל מקום, עם החיוך שרואים ממרחקים, ואהבה שאינה תלויה בדבר".

עם סיום לימודיו בתיכון, למד שהם במשך שנה במכינה קדם-צבאית. תכנן שירות קרבי כמו אחיו הגדולים, והתאמן כדי לשפר את כושרו הגופני לקראת הגיוס. גם במכינה הקסים את כולם בנוכחותו המיוחדת, כפי שכתב חברו: "אני זוכר את השבוע הראשון במכינה. כל מי שהכיר את שהם רצה להיות בחברתו, כי בסביבה של שהם תמיד יש אווירה טובה, תמיד יש שמחה, תמיד יש חיוך". שהם היה חבר של כולם, וכולם היו חברים שלו, הוא עשה הכול באהבה, גם כשהיה קשה, העידו כל אוהביו.

ביום 8.12.2021 התגייס שהם לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת הנח"ל. שובץ לסיירת נח"ל (934), פלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן), צוות 200. גם בצבא היה אהוב על כולם, מפקדים ולוחמים כאחד. חבריו לצוות סיפרו שהוא היה הקמע שלהם לאורך השירות, שתמיד חייך במסעות, בקור המקפיא, בזחילות המפרכות בחול. הוא היה חבר, אח, איש סוד, שברגעים קשים תמך ודרבן את הלוחמים להיות טובים כמוהו. כתבו חבריו לשירות: "החיוך של שהם הוא כמו פלסטר לכל מכה שהצוות חטף. החיוך של שהם זה לחייך בטירונות חורף, לחייך גם כשכמעט התעלפת במסע, גם במצב שתיים בגיבוש, גם בריבים ובלת"מים. החיוך של שהם זה לחייך כשזוחלים בטירונות כשהראש בחול, כשזוחלים במעלה ההר, כשרק בא לקלל ולצעוק, במסעות ארוכים מתחת לאלונקה, במשברים, בכאב. לימדת אותנו לחייך גם כשכבר לא היה לנו איך".

במהלך שירותו, לפני הכניסה לפעילות מבצעית בג'נין, כתב שהם מהרהורי ליבו: "העולם מעוות, העולם לא תקין, העולם מפחיד, העולם מלא בדברים שאתה לא יודע. העולם מוזר, העולם שגוי, העולם דפוק. אבל אפילו עם כל החסרונות שלו – העולם יפה, העולם פתוח בשבילנו לגלות אותו, העולם פתוח להצעות, וזה בדיוק מה שיפה בעולם. שהוא לא יפה. אני יודע, זה משפט קצת מצחיק, אבל אני אוהב את העולם שאני חי בו. אני אוהב את הרגעים שאני מבלה בו. אני אוהב את כל התחושות שאני מקבל ממנו, את כל החוויות שהוא נותן לי, את כל הניסיון שהוא מעביר אותי, כי אחרי הכול, זה העולם שלנו... אז אני רוצה לומר לעולם משהו: אתה מוזר לי, אתה אחר לי, אתה לא ברור לי, אתה שונה לי, אבל תודה לך. תודה שאני חי בעולם שונה, בעולם לא רגיל, בעולם מפחיד. באמת תודה! אני לא רוצה לחיות בעולם אחר. אני רוצה לחיות בעולם הזה, בעולם המעוות והלא תקין הזה. תודה לך שאתה מעביר אותי ניסיונות. תודה לך שאתה נותן לי כוח. תודה לך שנתת לי אהבה, שנתת לי הורים, שנתת לי חברים, שנתת לי בית, שנתת לי חיים".

בסוכות תשפ"ד שירת שהם במוצב כרם שלום בגבול רצועת עזה, לצד כמה עשרות לוחמים מיחידתו. תפקידם היה להגן על התצפיתניות שבמוצב ועל קיבוץ כרם שלום הסמוך לו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה 6:29 התחיל ירי כבד של טילים ורקטות בכל הארץ וגם בגזרת כרם שלום. דקות אחדות לאחר מכן זיהו התצפיתניות התקרבות מחבלים לכמה מוקדים בגדר ופריצה לשטח ישראל. כאשר עשרות מחבלים הגיעו למוצב כרם שלום וניסו לפלוש אליו, היו חלק מהלוחמים בסיור בוקר מחוץ למוצב במסגרת "כוננות עם שחר", והאחרים היו בעמדות במוצב או במיגונית. בשעה 6:43 הודיע סגן מפקד סיירת נח"ל שפרצה מלחמה, ופקד על הלוחמים להגן על הגזרה.

במוצב עצמו התפתח קרב בין המחבלים ללוחמי סיירת נח"ל, ובהם שהם, שבשלב מסוים החליט להתקרב אל שער הבסיס כדי להגן על התצפיתניות שבחמ"ל, וביקש משני לוחמים להצטרף אליו. שהם הסתער עם חבריו, ניהל קרב גבורה מול המחבלים, מטווח קצר, עד שנפצע באורח אנוש. הוא טופל במיגונית על ידי הצוות הרפואי שבמקום, ולאחר מכן הובהל במסוק למרכז הרפואי "הדסה עין כרם" בירושלים. טופל שם במשך תשעה-עשר ימים עד שנפטר מפצעיו.

סמל שהם משה בן הרוש נפל בקרב ביום י"א בחשוון תשפ"ד (26.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב חיספין ברמת הגולן. הותיר אחריו הורים וחמישה אחים ואחיות.

הועלה לדרגת סמל ראשון אחרי נפילתו.

כמו בחייו, גם במותו הציל שהם חיים. על פי בקשתו, שהביע בשיחה מוקדמת עם אימו, איבריו נתרמו לחמישה אנשים. "הידיעה שהציל חיים נותנת נחמה לצד הכאב הגדול", אמר אביו.

ספדו לו בני משפחתו: "שהם עמד בגבורה בקו החזית, ויתר על ביטחונו האישי וחשב רק על אחרים. זכינו בנפש טהורה. את החלל שהשאיר, מלאכי מרום מנסים למלא ללא הצלחה. כי אין עוד אור שכמותו, ולא יהיה".

ספדה רוני אחותו: "היינו שני לבבות שהתחברו יחד. שהם היה האדם היחיד שהבין אותי ותמך בי, ואני בו. הוא היה קרקע בטוחה ושקט עם חיבוק ארוך אחרי דיכאון וטלטלה. מעולם לא היה משהו שהפריד בינינו... שהם הילד עם לב הזהב ועיני הכוכבים, עם חיוך מאוזן לאוזן, מלאך בדמות אדם. שהם היה הכול, והלב שלי נשבר. חצי אצלו וחצי נשאר אצלי. החיוך והניצוץ שלו יישארו לנצח".

כתב חברו לצוות: "היית גיבור. הצלת בגופך עשרות משפחות, חברים. כמו שמדורה צריכה תחזוקה של קרשים על מנת שתוכל להמשיך לבעור, כך שהם היה. באותה שבת שהם לא חשב פעמיים, ושם את כל הקרשים שהיו ברשותו כדי שאנחנו נמשיך את האור הגדול שהשאיר אחריו".

דף ההנצחה remember_shoam_ben_harush_ הוקם לזכרו באינסטגרם. בדף מובאים הספדים, זיכרונות ותמונות.

לעילוי נשמת שהם נכתב ביוזמת משפחתו ספר תורה.

דפיברילטור על שמו של שהם נתרם לחובשים בארגון החסד "הצלה ללא גבולות", שמטרתו להגיש עזרה ראשונה מיידית.

חבריו של שהם הפיצו ברחבי הארץ מדבקות לזכרו, שעליהן מוטבעת דמותו, ולצידה הכיתוב: "תנסו לחייך, ואם לא תצליחו, תחשבו על החיוך של שהם".