בנם של תמר חיה ויצחק. נולד ביום י"ב בטבת תשל"ה (26.12.1974) בחולון. ילד שני במשפחה, אח למרדכי (מוטי) ואורטל.
שחר גדל והתחנך בחולון. למד בבית הספר היסודי "ביאליק" ובתיכון "מקיף תל גיבורים", תלמיד טוב, חדור מוטיבציה ורצון להתקדם בחיים. עסק הרבה בספורט, במשך חמש שנים שיחק בקבוצת הכדורגל "מכבי יפו" בתפקיד שוער.
מגיל צעיר בלט בבגרותו וברגישותו. כשאימו הייתה מרותקת למיטה בשל מחלה, השתדל לאפשר לה מנוחה ולעזור לה. "הוא היה הנחת שלי, ילד קסום", סיפרה.
עם אחיו הבכור מוטי פיתח קשר מיוחד. לאח יש צרכים מיוחדים ושחר תמיד דאג לו, שמר עליו, השמיע לו מוזיקה, ליווה אותו למסגרת החינוכית, מנע מילדים אחרים להציק ואף נפגע כשהעליבו אותו. כשמלאו לו תשע נולדה אחותו אורטל, והוא שמח לעזור גם בטיפול בה.
היה נער אסתטי שהקפיד על הופעתו, מוקף חברים וחביב הבנות. מאחר שהקפיד בלבושו ואהב בגדים יקרים, בחר בעצמו את חליפת בר המצווה שלו – בנושא זה לא הסכים להתפשר.
בגיל ארבע-עשרה החל לעסוק בדוגמנות. לאחר תקופה החליט שאינו מעוניין להמשיך ושחשוב לו יותר להתרכז בהכנה לגיוס לצה"ל.
ביום 11.8.1993 התגייס לצה"ל ושובץ ביחידה מובחרת של חיל המודיעין. במסגרת זו שירת בשטחי יהודה, שומרון ועזה. בתום שירות החובה המשיך לצבא קבע ומונה לתפקיד קצין רכב ואחראי בטיחות, תפקיד בו התגאה, אך מתוך צניעותו לא הרבה לשתף על חוויותיו מהשירות. בתקופה זו נפגש עם אנשי צבא ממדינות אחרות. יחסי האנוש הטובים שלו סייעו לו לבצע את התפקיד בנועם ועל הצד הטוב ביותר.
שחר אהב את פקודיו החיילים ונודע כמפקד מצוין. מצד אחד נהג בהם בקשיחות ובסמכותיות, אך מצד שני נהג כחבר, האמין בהם, נסך ביטחון והשקיע בפיתוחם ובקידומם. הם ראו בו דמות אב, כיבדו אותו והתייעצו איתו, והוא הקשיב, הכיל וגם צחק. חיילים רבים שהיו פקודיו חוו בזכותו את השירות כמסלול חיובי ומוצלח.
השאיפה לשלמות שפיעמה בו הביאה אותו להשקעה רבה הכוללת ירידה לפרטי הפרטים בביצוע משימותיו. בעקבות כל אלה, ובזכות יכולותיו הגבוהות, הישגיו המקצועיים והמוטיבציה שלו, הצליח להתקדם מהר בשירות הצבאי, להתקבל לתפקידים ביחידות המובחרות של חיל המודיעין ולקבל תעודות הערכה רבות, בהן תעודת "נגד מצטיין" של חיל המודיעין בשנים 2003 ו-2006, תעודת הערכה של היחידה בשנת 2004 ו"מצטיין המערך הלוגיסטי" של החיל בשנת 2006. נוכחותו האנרגטית הקימה לחיים את היחידה ויצרה הרמוניה ואווירה טובה.
מפקדו רפי כתב שיר לרגל מעברו לתפקיד חדש: "יש הרבה אנשים שפועלים מהר, / לא מעט גם יודעים לסגור עניינים, / אבל יש מי שכמוך, מקדישים קצת יותר, / וכמו מצבר, כל פעם מחדש הם נטענים, / גם אם זה אחרי שמונה שנים. // שחר נוהג לראות את החלק המלא של הכוס, / וכולם יודעים שאם צריך, אז זדה יסדר. / אם שמעת אותו אומר, 'סגור, סגור בוס', / אז אתה יכול כבר להמשיך למשהו אחר. // אבל תדעו שיותר מהכול – חשוב מי זה האיש, / יותר מהעבודה ומכל המשימות. / שחר הוא חבר בנפש, נדיב, ובינינו – גם רגיש, // ואני מאחל לך שתגשים את כל החלומות".
את סיוון הכיר בצבא, כששירתה כפקידתו במערך "תל"ם" (תשתיות, לוגיסטיקה, מעבר לנגב) של מטה אגף המודיעין. לאחר שחרורה מצה"ל השניים שמרו על קשר ובמהלך טיולה לארצות הברית כבר תכננו חופשה משותפת בתאילנד. כששבו מהחופשה בתאילנד עברו לגור יחד, וזמן קצר לאחר מכן הוא ביקש את ידה.
בשנת 2006 נישאו וקבעו את ביתם בחולון. אהבתם הייתה גדולה ושרר ביניהם כבוד הדדי רב, פרגון, שותפות וחברות. את כל ענייני הבית עשו יחד: קניות, בישולים, ניקיונות וכדומה. בכל אירוע כתב לה שחר מכתב או ברכה והתייחס לכך כהזדמנות להעניק לה עוד אהבה. באחת הברכות כתב עליה: "זכיתי".
יחד תכננו את העתיד ואת הזִקנה. מדי שבוע יצאו לבילוי משותף כדי לשמר ולשפר את הזוגיות. לכל אחד מקרוביו נתן כינוי חיבה מיוחד, ואת סיוון כינה "פרינסס".
נולדו להם שני בנים ובת ¬¬– יהונתן, רפאל ודניאלה. המשפחה הייתה בראש סדר העדיפויות שלו, ושחר השקיע בה וטיפח כל אחד מילדיו באופן אישי ואוהב. עם יהונתן טיפח במיוחד את תחום הכדורגל – האמין ביכולותיו, ליווה אותו מן היציע בכל משחק ואימון של קבוצתו והתגאה בו; את רפאל הכניס לתחום המכוניות ורכיבת השטח והשרה עליו את רוח הנתינה; ועם דניאלה יצא לרכיבות משותפות על אופניים והתפעל מחוכמתה ומכישרונותיה. לעיתים קרובות יצאו בני המשפחה לטייל ברחבי הארץ עם חברים.
כאיש משפחה דאג לעתיד הילדים ורצה לשפר את חיי בני הבית, ולכן בני הזוג הציבו יעדים כדי לשדרג את חייהם ואת הבית. כמה פעמים עברו דירה, ולקראת המעבר לביתם האחרון לקח שחר חופשה של חודש ימים משירותו, תכנן את השיפוץ, ניהל אותו ובנה בעצמו רהיטים.
הקשר עם הוריו נותר חזק לאורך השנים. מדי צוהריים טלפן כדי לשאול לשלומם ולשוחח עימם, ודרך קבע התלווה לאימו לבדיקות רפואיות. עם מוטי אחיו נהג ברגישות והעניק לו ברוחב לב.
בבגרותו הלך והתהדק הקשר בינו ובין אחותו אורטל. היא ראתה בו איש סוד, מורה דרך וחבר, ניהלה איתו שיחות עמוקות, התייעצה עימו, נעזרה בו, סמכה עליו והעריכה את דעותיו. כדבריה, היה בו קסם אישי שלא אִפשר לכעוס עליו לאורך זמן גם כאשר היו חילוקי דעות. הוא אהב מאוד את ארבעת ילדיה – אחייניו, איתם נהג להיפגש באופן קבוע בארוחות שישי ובאירועים משפחתיים.
שחר ידע ליהנות מהחיים, לא חסך מעצמו וממשפחתו דבר ותמיד הקפיד על הופעה מסודרת ונאה. בשר משובח והכנסת אורחים היו חביבים עליו, והוא הִרבה ליזום אירועי "על האש". עם חברי ילדותו שמר על קשר הדוק לאורך השנים, הם נהגו להיפגש מדי מוצאי שבת, ניהלו טורניר שש-בש מסורתי המלווה בהומור ייחודי לחבורה.
בשעות הפנאי רכב על אופני שטח, ולצורך כך רכש ציוד איכותי והשתתף בקבוצת רכיבה. בתקופה אחרת שיפץ טרקטורון, התחבר לקבוצת רוכבים ו"הדביק" גם את בני משפחתו באהבה הזו, ועימם רכב בשבתות. בשלב מסוים רכש אופנוע ישן וצבע וריפד אותו מחדש. חלומו היה לרכוש רכב אספנות מסוג "שברולט קורבט" ולשפצו. כן אהב שעונים ואסף מיני פריטים.
בורך בידי זהב – היה בקיא בביצוע תיקונים, שיפץ בביתו כל דבר שהתקלקל ובנה רהיטים, אף על פי שלא היה לו ידע מוקדם בתחום זה. במו ידיו בנה פרגולות על גגות של בתי משפחה וחברים, אפילו בבסיסו הצבאי, והאחרונה נבנתה בביתה של אחותו. כדברי רעייתו, "היה לו כישרון יוצא דופן לחזות בתוצאה הסופית של מה שיצר וכל דבר שבנה היה מיוחד וגרף מחמאות".
פעלתנות אפיינה אותו. מדי בוקר השכים, רצה להיות כל העת בעשייה והתרכז ביוזמה ובעשייה הבאה. כשעלה במוחו רעיון, מיהר להוציאו לפועל. "אדם שלא עוצר לרגע", תיארה רעייתו.
שחר בורך בלב רחב, בחוש הומור בריא, בשמחת חיים, באופטימיות ובנקודת ראות מיוחדת על העולם. ידע להצחיק ולהגיד את המילה הנכונה בזמן המתאים, מצא נקודת אור בכל סיטואציה, הסתדר עם כולם, עזר ונתן הרגשה טובה לסובבים אותו. כלפי חוץ עשה לעיתים רושם של אדם ביישן ומופנם, אך ידע להתאים את עצמו למצבים ולמעגלים חברתיים שונים: למשל, עם חבריו נהג כ"שטותניק" בעוד שבצבא עטה ארשת רצינית.
הייתה לו מעין הילה שגרמה לאנשים להתבונן בו בהערצה ולרצות לבלות בחברתו ולהקשיב לו, והודות לכך כבש לבבות רבים בלי מאמץ. היה אדם מכיל ולא שיפוטי, דן את הזולת לכף זכות, לא הרבה להתווכח, ואם התווכח הוסיף נימה מחויכת, נתן כבוד למי ששוחח עימו גם אם לא הסכים עם דעותיו. הצליח לשמר קשרי חברות, ידע לחבר בין בני אדם, ולא אחת עלה בידו לשדך בין בני זוג.
בתפקידו האחרון שימש סגן מפקד פלגת המפקדה של יחידתו ונחשב לאחד מעמודי התווך שלה.
ביום 16.11.2020 נקלע לתאונת עבודה במסגרת תרגול מודל הכנה לפעילות מבצעית, כשנסע בכלי הנדסי ביחידה במרכז הארץ. מאמצי ההחייאה עלו בתוהו.
רב-נגד שחר זדה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ט בחשוון תשפ"א (16.11.2020). בן ארבעים וחמש וחצי בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים, אח ואחות.
רעייתו סיון כתבה: "שחר אהובי, אני כל כך מתגעגעת לשיחות שלנו, אני מתגעגעת להרגיש אותך כמו פעם, בעולם שכולו היה טוב. עכשיו נשארו לי רק הזיכרונות, ויש המון. והם הופכים לי את הלב והנשמה. כל אותם רגעים קסומים שלנו שהיו מלאים באושר ואהבה. רגעים פשוטים ביומיום ...
אני יכולה לדבר עליך לנצח, על האישיות הכובשת שלך, הנתינה והדאגה האינסופית לכולם, יכולת ההכלה שלך וההומור המיוחד שלך לצד הדמות הסמכותית שהצגת. כמה הצחקת אותי שחר, כמה טוב הכנסת לחיי, כמה שנים מלאות אושר ואהבה הענקת לי. אני מודה על כל שנייה ושנייה שזכיתי להיות החברה הטובה ביותר שלך, האישה שלך ואם ילדיך. תמיד היית הגאווה שלי, העוגן שלי ... שחר, אהבת חיי, אני נפרדת ממך שוב בכאב גדול. אתה תמיד תהיה חלק ממסע חיינו, בדרכך, ואני מבטיחה לך שלא נשכח אותך לעולם. אני אעשה הכול כדי להנציח את שמך ופועלך תמיד. אוהבת אותך, בכל ליבי".
נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין כתב למשפחה: "שחר היה חביב על הבריות, מפקד אהוב שנועם ההליכות שלו והלב הגדול שלו קנו לו שם והותירו את חותמם על כל פקודיו ועמיתיו. שחר היה ידוע בזכות החיוך הרחב שעימו ניגש למלא כל משימה, ברוח טובה ונפש חפצה, בזכות האכפתיות האמיתית שהייתה לו כלפי כל אחד ואחד מחייליו... כולי תקווה שהתנחומים הכנים וגלי האהבה שמציפים אתכם מכל עבר עם לכתו יסייעו בידכם לשאת בכאב ובצער של האובדן הקשה הזה".
הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי כתב למשפחה: "למדתי על שחר כי לאורך שנים של שירות ועשייה תרם תרומה משמעותית ליחידות בהן שירת וכי ביצע גם את תפקידו האחרון, כסגן מפקד פלגת המפקדה, בצורה מקצועית ומסורה. שחר נרתם לכל משימה, היה מעמודי התווך של הפלגה, הרבה לעזור לסובבים אותו והיה אהוב ומוערך מאוד.
דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו, חבריו ופקודיו, וזכרו יהיה נצור בליבנו לעד".
איתמר, מפקד ביחידה, ספד: "למדתי ממך מה הן צניעות, חריצות ומסירות, והכול בנחת הרוח הייחודית רק לך ... הסלנגים שלך עדיין שגורים בפינו וכבר חלק מהשפה שלנו, וזאת אחת הדרכים שבה אנחנו יכולים עוד להרגיש אותך איתנו".
עמית ששירת עימו כתב: "שחר היה אחד האנשים הכי מיוחדים שהכרתי בשירות הצבאי שלי. הוא התבלט בענווה ובצניעות שלו, ותמיד דאג להעלות לכולם חיוך גדול על הפנים. תודה על כל הפעמים שגרמת לי לחייך, אזכור אותך תמיד".
בתעודת הוקרה וכבוד לזכרו נכתב: "ראה בשירותו שליחות ונשא בה במסירות; הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל ולטיפוח רוחו, כאשר טובת המדינה לנגד עיניו. תרומת חייו הייתה גדולה".
החיילים ביחידתו הכינו אלבום עם הספדים לזכרו, ובת דודתו איגדה תמונות שלו באלבום לזכרו.
קבוצת הכדורגל של בנו יהונתן הקדישה לו טורניר. לפני תחילת המשחק מחאו כפיים לזכרו במשך דקה, וכל שחקני הקבוצה לבשו חולצה עם הדפס של תמונתו.
בי"ב בטבת תשפ"ג (5.1.2023), יום הולדתו של שחר ושנתיים אחרי נפילתו, התקיים בתיאטרון חולון ערב "זוכרים את שחר" בהשתתפות מאות בני משפחה, חברים ועמיתיו מהצבא. אלמנתו סיון נשאה דברים: "החיים חזקים יותר מהכול. זה משפט של שחר, אחד מהרבה משפטים שלו שמהדהדים לי בכל יום... שחר היה יחיד ומיוחד, ויש משהו בו שחי בכל אחד ואחת שהוא היה חלק מחייהם. אני שומעת את זה מהחיילים שלו, מהחברים ליחידה, ביניהם מושיקו שסיפר לי כמה האמונה של שחר בו ליוותה אותו כל הדרך אל דרגת סגן אלוף.
אז נכון, המסע של שחר בעולם הזה היה קצר מדי, אבל הוא עדיין הצליח להשאיר לנו מורשת מדהימה שאני מבטיחה לעשות הכול כדי לשמר אותה. וּמִכֶּם אני רוצה לבקש: קחו את שחר איתכם לחיים, אמצו את טוב הלב והנתינה שלו, את הקלילות והזרימה, את שמחת החיים וההומור שלו, וזכרו את הרגעים היפים שהיו לכם יחד. האמינו לי, החיים באמת חזקים יותר מהכול, והיום אני לגמרי מבינה את זה.
שחר, אני אוהבת אותך".
שחר מונצח באתר ההנצחה לחללי קהילת המודיעין בבסיס גלילות.
תצוגת מפה