בנם הבכור של כרמית מלכה ושמעון יהודה. נולד ביום כ"ט באדר א' תש"ס (6.3.2000) באלון שבות. אח לראם, אדווה וצרי.

בעל למעין, אבא לירדן אורי.

שי נולד באלון שבות שבגוש עציון למשפחה דתית לאומית. בגיל ארבע עבר עם משפחתו לקיבוץ עין הנצי"ב בעמק המעיינות.

היה ילד מתוק, חכם ונבון. בקיבוץ התערה בחברת הילדים ולמד להכיר ולאהוב את מרחבי העמק. הוא התאהב בחיי הקיבוץ, בטיולים בעבודה ובשיתופיות. ככל שהתבגר אימץ את השקפת העולם הקיבוצית הדוגלת בשוויון ובצניעות, והשתדל ליישם אותה בחייו.

למד בבית הספר "שק"ד" בקיבוץ שדה אליהו עד כיתה ח', ומשם עבר לישיבה התיכונית "נווה שמואל" באפרת. כנער אהב מאוד את העבודה בגד"ש (גידולי שדה) של הקיבוץ, וחי חיים בהם שילב אהבת תורה לצד אהבת ארץ ישראל. כחלק מאהבתו לתורת ישראל ולאדמתה אהב מאוד לטייל בארץ ולהכיר אותה לאורכה ולרוחבה, לשיר את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, ולהכיר את הסיפורים מאחורי השירים והזמרים.

לאחר התיכון בחר ללמוד בישיבת ההסדר "הר עציון" באלון שבות, והתמסר ללימוד תורה, גמרא והלכה.

בסוף השנה הראשונה ללימודיו בישיבה התחתן עם מעין, בת כיתתו וחברת נעוריו מהקיבוץ. השניים התגוררו באלון שבות, שם המשיך ללמוד לאחר נישואיו.

במסגרת ישיבת ההסדר התגייס שי לצה"ל ושירת בחיל השריון. הוכשר כטען, עבר קורס מפקדי טנקים. ושירת כמפקד בפלוגת ׳להב׳ בגדוד 9 השייך לחטיבה 401.

לאחר תקופת השירות שב ללימוד בישיבה והתחיל את דרכו בלימודי הוראה. הוא ייעד את עצמו לעסוק בחינוך, ראה חשיבות רבה בהנחלת ערכי תורה ועבודה לדור הצעיר ולהשפיע על הדורות הבאים של התלמידים.

שי לקח חלק פעיל בצוות החינוכי שהקים את ישיבת הר עציון לצעירים (ישיבה תיכונית). הוא ושותפיו הניחו את התשתית ואבני היסוד לישיבה זו מתוך חזון לגדל תלמידי חכמים המחוברים לתורה, לעם ולארץ מתוך ערבות הדדית ושמחה. הוא שימש מדריך בישיבה התיכונית, ובתפקידו זה העסיקה אותו השאלה כיצד לחבר נוער צעיר ללימוד תורה מתוך אהבה ואווירה חברית. תלמידיו הצעירים אהבו והעריצו אותו, והוא השתמש באנרגיות החיוביות שלו כדי להוביל אותם ולהטמיע בהם ערכים.

שי ניחן באישיות מיוחדת והצליח לשלב בין תכונותיו - מצד אחד ידע להיות האדם הכי מצחיק וזורם, אך מצד שני רציני ומחויב מאוד בכל דבר שעשה. יסודי ורב פעלים, עם ערכים של יושרה, חריצות ומסירות אין קץ. תואר על ידי מוריו כ"בחור שנועד לגדולות" ו"נפש טהורה בגוף טהור". היה בעל לב רחב ויכולת הקשבה, אנשים בסביבתו שחשו צורך לפרוק את שעל ליבם הרגישו נוח לשוחח איתו.

בישיבה נחשב כתלמיד חכם של ממש, מוכשר, רציני ואידיאליסט, שצפו לו גדולות לעתיד.

שי היה איש משפחה מסור ואוהב, הבית היה במקום הראשון בחייו. בן זוג תומך, מפרגן וקשוב, בן מסור להוריו. הקפיד על כיבוד הוריו ועל הקשר החם עם אחיו, שהיו קרובים לליבו. דאג לבקר את סביו וסבתותיו, שאהב והעריך, והתמיד להתקשר אליהם מדי יום שישי למרות עיסוקיו הרבים.

אדם מעולה וצנוע שחי את כל חייו כחיים של משמעות. היה בו שילוב של רוח וחסידות לצד דעת רחבה ותורה גדולה ועמוקה.

איש אשכולות יסודי ורב פעלים, אדם עם חברויות עמוקות, ערכים של יושרה, חריצות ומסירות אין קץ שינק ממשפחתו , ממוריו ומהוויה של הקיבוץ הדתי בו גדל. ידע לנצל כל רגע ואף שנייה לא הייתה מיותרת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר שמחת תורה שי, שלא היה משובץ ליחידה מבצעית והחליט להקפיץ את עצמו לפלוגת המילואים בגדוד בו שירת בשירותו הסדיר ואף סוכם עמו שיחידה זו תהיה יחידת המילואים. שי הגיע לבסיס התארגנות הטנקים והחל להכין את הטנקים לירידה דרומה וללחימה בעוטף.

מספר ימים לאחר מכן, כשהטנקים ירדו אל שטחי הכינוס, שי, שעדיין לא היה משובץ לפלוגה קיבץ סביבו צוות והחל להכין את הטנקים לתמרון הקרקעי, מבלי שקיבל שיבוץ קרבי להילחם, וכשהוא יודע שהוא ככל הנראה לא יצטרף לפלוגה בעת התמרון.

כשבועיים לאחר תחילת התמרון, כששי עסוק בטיפול בטנקים פגועים והכשרתם בשטחי הכינוס, התבקש להיכנס פנימה כמפקד נוסף בטנק הסמ״פ של הפלוגה על מנת שיוכל לפקד על הטנק כשהסמ״פ לא נמצא בטנק. ובשיבוץ זה לחם בצפון רצועת עזה לפני הפסקת האש הראשונה .

כיום לפני הפסקת האש חזר שי לביתו, וזכה להיות בלידת בתו ירדן אורי. הוא נשאר בבית לאחר הלידה כשבועיים שלאחריהם בחר לחזור ללחימה על מנת לאפשר לחבריו מן הפלוגה לצאת מעט לחופשות בימי החנוכה.

כאשר בחר לחזור נשאל האם לא קשה לו לחזור עכשיו כשיש לו ילדה, והוא ענה שעכשיו סיבת המלחמה עוד יותר ברורה, הוא יוצא להילחם בשביל הבת שלו.

עם חזרתו הוא הצטרף אל חבריו ללחימה.

על ימי הקרב האחרונים של שי סיפרו חבריו, כי בעת התקפה על שכונת בני סוהילה בפאתי חאן יונס יצאו שני טנקים תקולים ובהם הטנק של שי לכיוון ישראל על מנת לתקן אותם ולהחזיר אותם לכשירות. בעת הנסיעה, נקלעו צמד הטנקים למארב נ״ט בו הטנק הראשון ובו אנשי הצוות נפגע. תוך כדי פעולת הפינוי וחילופי אש, וכשהטנק הראשון נתקע ללא יכולת תזוזה באמצע צומת מרכזית ומאוימת, שי יצא מהטנק שלו וחבר לטנק שנפגע על מנת לוודא שנהג הטנק הפגוע לא יישאר לבד, ולנסות להכשיר את הטנק התקוע בשטח מאוים מפגיעה נוספת בו. לאחר מספר ניסיונות חילוץ שי הצליח במקצועיות רבה לשחרר את הטנק התקוע ולגרור אותו למקום מבטחים ובכך להבטיח את שלום צוותי הטנקים.

לאחר מכן, באותו ערב, שי חזר לטנק המקורי שלו והפלוגה יצאה להתקפה נוספת במרחב. תוך כדי ההתקפה, טנק נוסף בפלוגה נפגע מנ״ט והמפקד שבטנק נפצע. שי, בפעם השנייה באותו יום חבר לטנק שנשאר ללא מפקד, תחת אש, והמשיך לבצע את ההתקפה עם צוות שלא הכיר כלל.

יממה לאחר מכן, בנר שמיני של חנוכה בשעות הלילה, כששי עדיין מפקד על הטנק, שני טנקים יצאו להתקפה מקומית כתוצאה מהיערכות האויב במרחב. לאחר ההתקפה ותוך כדי נסיעה לאחור, הטנק של שי התנגש במבנה וכתוצאה מכך חלק מהמבנה קרס על הטנק ושי נהרג במקום.

בזכות שי, טנקי הפלוגה הצליחו להיות כשירים ערב התמרון הקרקעי ותוך כדי התמרון, ובפיקודו, הציל שי חיים של חברי הצוות בפלוגה

סמל ראשון שי אוריאל פיזם נפל בקרב ביום שישי , ג' בטבת תשפ"ד (15.12.2023). בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעין הנצי"ב. הותיר אחריו אישה, ילדה, הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.

בהספדו אמר אביו: "עם כל הצער הגדול על לכתך, שי יקירי, אי אפשר שלא להודות על כל הטוב שזכינו ממך... שי יקירי, נפש טהורה בגוף טהור, כל חלק מחייך הקצרים בעינינו כבני אדם היו מלאים בעשיית הטוב".

אימו ספדה: "איך מסכמים עשרים ושלוש שנים במספר דפים בשעה אחת במוצאי שבת? כבר מגיל צעיר הייתה לך התבוננות מיוחדת על החיים".

מתוך ההספד של הרב עמיחי גורדין, ראש ישיבת הר עציון לצעירים: "איבדתי שותף אמת. שותף צעיר לימים בן 23 אבל שותף אמת, שותף שסמכתי על שיקול דעתו, שותף שסמכתי על דרכו, שותף שידעתי שאני יכול ללכת לישון בשקט כשהוא בתמונה

בנוסח הראשון של מודעת האבל שהישיבה הוציאה נכתב בתחילה התואר 'מדריך' ליד שמך. לא הסכמתי. רשמית תפקידך היה מדריך. כך הוגדר וכך נקבע. בפועל היית הרבה יותר מזה...

אהבת תורה, אבל התורה שלך לא התנגשה עם האישיות הרגילה והנורמלית שלך. אהבת לעשות שטויות, אבל השטויות לא התנגשו עם התורה והערכים שלך. באישיות שלך, גילמת טוב יותר ממאות שיחות שהעברתי מה אנו רוצים לגדל כאן בישיבה. היית עבור התלמידים מגדלור מלא אור וטוב, הנגיש לכל אחד. הראית להם שאפשר להיות בן תורה בלי להיות אדם כבד, ושאפשר להיות בן אדם ערכי ודואג לחברים בלי להיות מנותק מהעולם. מי ייתן לנו תמורתך...

בסוף כתבנו במודעה, 'שותפנו להקמת הישיבה וייסודה', תואר יומרני לבחור בן 23, אבל מדוייק כחוט השערה...

להתראות אח ושותף אהוב. נעמת לי מאוד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

משפחתו של שי, חבריו ואנשי ישיבת הר עציון לצעירים הקימו לזכרו את בית המדרש "אוהל שי" בישיבה באלון שבות, על מנת להמשיך את רוחו ופועלו החינוכי. כן הם החליטו על כתיבת ספר תורה קטן נייד לטיולים, ספר זה ישלב ערכים של תורה ואהבת הארץ שהיו חלק משמעותי בחייו של שי.