בנם של פלור ויואל. נולד ביום י' בכסלו תשס"ג (15.11.2002) בחיפה. אח תאום לעומר.

גדל בקריית ים. למד בבית הספר היסודי "אפק" שבקיבוץ אפק, בחטיבת הביניים על שם "יונתן נתניהו" בקריית מוצקין ובבית הספר התיכון "אורט" במגמת מנהל עסקים.

שלו היה ילד שנון עם חיוך כובש ועיניים קורנות. הפיץ אור וטוב בכל מקום שאליו הגיע, וכל מי שפגש בו התאהב בו מייד. היה מלא שמחת חיים וביקש לנצל את החיים עד תום. על כך נהג לומר "צריך ליהנות מכל רגע וכמה שיותר".

היה מנהיג מלידה וניחן ביכולת לנתח מצבים ולקבל את ההחלטות המיטביות. הוא השתמש ביכולת הזאת כדי להגן על החלשים ולדאוג לכולם, גם במחיר של ויתור על העצמי ועל הצרכים שלו. המוטו שהנחה אותו בחייו היה "אהבת חינם", וכך אכן פעל – בצניעות, בדרכי נועם, באהבה ובכבוד.

השקיע והצטיין בכל דבר אשר עשה. אהב מאוד מוזיקה וספורט. בכל בית ספר שבו למד היה חלק מנבחרת ההתעמלות וייצג את בית הספר בתחרויות ריצה. במיוחד אהב כדורגל. היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי חיפה", ובנערותו שיחק בליגה בקבוצות "מכבי צור שלום" ו"הפועל מטה אשר" בתפקיד מגן ימני.

חייו של שלו התנהלו תמיד לצידו של עומר, אחיו התאום. היה ביניהם קשר מיוחד והם לא נזקקו למילים כדי להבין זה את זה. הם תמכו האחד באחר, נהגו לבלות יחד וחלקו חברים משותפים.

חלומו של שלו היה להיות לוחם. הוא רצה לתרום למדינה שכה אהב. על כך אמר: ״אני מוכן להקריב את החיים שלי למען המדינה, כדי שאתם תחיו חיים טובים יותר, אני לא פוחד מזה״. לפני הגיוס הוא זומן למיונים ביחידות מובחרות, אך בחר להמשיך את המורשת המשפחתית ולהתגייס, כמו אביו, לחטיבת "גולני".

ביום 9.12.2021 התגייס לצה"ל, לגדוד 51 של חטיבת גולני. את ההכשרה סיים בהצטיינות ושירת בתפקיד מש"ק קשר של חפ"ק (חוליית הפיקוד הקדמית) רובאית ג'. לדברי חבריו הוא היה "גולנצ'יק מורעל". בכל מצב חייך, עזר לחבריו והחדיר בהם מוטיבציה, ומילא את כל המשימות בחריצות ובמסירות.

מאז שהתגייס לגולני בילו שלו ואביו יואל, איש מילואים בחטיבה, זמן רב יחד וצברו חוויות משותפות בבסיסים ובתרגילים בשטח. בין השניים נרקם קשר גולנצ׳יקי מיוחד, כך גם עם חבריו של שלו שהעניקו ליואל את השם Big Dagan .

לאחר שבוע תרגיל חטיבתי ברמת הגולן כתב יואל לבנו כמה הוא גאה ושהוא השראה עבורו. שלו ענה שמאביו ראה, למד ועיצב את משנתו לחיים - ״להרים את הראש תמיד ולא להיכנע לכלום אף פעם, להסתכל למכשולים בלבן של העיניים ולא להראות חולשה אף פעם ותמיד, תמיד, תמיד לתת בלי לבקש תמורה״.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת חיילי הגדוד היו אחראים על גזרת כיסופים, החולשת על הקיבוצים עין השלושה, מגן, נירים וניר עוז. בשעה חמש וחצי בבוקר יצא שלו יחד עם שני לוחמים נוספים וסגן מפקד הפלוגה לסיור חפ״ק שגרתי (״זמן גשר״) לאורך גדר הגבול. כשעה לאחר מכן נשמעו אזעקות והדי מטחים שנורו מעזה לכיוון העוטף, ובשעה שש וחצי ניהל הכוח קרב ראשון עם מחבלים שפרצו את הגדר. עשר דקות אחר כך דיווחו תצפיתניות הגזרה על חדירה של מחבלים לאורך נקודות שונות בגדר, והכוח עשה דרכו אל "הבית הלבן", מוצב התכנסות ליד קיבוץ נירים. במשך כמעט שעה נלחמו החיילים במחבלים בחירוף נפש, הרגו רבים מהם ועיכבו את כניסתם לקיבוץ נירים וליישובים הסמוכים.

באותו בוקר, בהפוגה קצרה אחרי שני קרבות בהם הדפו את גל הפולשים הראשון לנירים, שוחח שלו עם אימו והתכתב עם חבריו ועם אביו. את כולם הרגיע מבלי לגלות את מצבו. לחברים שלח תמונה בפרצוף רציני שהכול בשליטה, ולאביו הגולנצ׳יק תמונה ברבאק ״איעעעע בלגןןןן״ שאחריה יואל עלה על מדים והתייצב ראשון למילואים, במחשבה שלמחרת יצטרף לבנו לסבב לחימה נוסף מול החמאס.

זמן קצר אחר כך, בשעה שבע וחצי, אחרי שעה של לחימה רצופה, נפגע רכבם מטיל RPG. שלו נהרג במקום.

סמל שלו דגן נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

ספדה לו אימו: "שלויקו, שלוי, לילו שלי, הלב שלי נשבר לרסיסים ומסרב להאמין שאתה לא איתנו יותר. מהיום שנולדת מילאת את חיי ואת חייהם של רבים בכל כך הרבה אור, תמיד ידעת להרים את האווירה בשנייה אחת, כמו שהחברים אומרים 'שלו אווירה' ... מהיום שקיבלנו את ההודעה המרה אנשים לא מפסיקים להגיע בכמויות מכל מקום, משבחים ומהללים אותך איזה אישיות כובשת היית. גם אנשים שלא הכירו אותך באים לנחם ולחזק את ידינו ...

הקרבת את חייך למען המולדת. תמיד אמרת לי שזו שליחות בשבילך, שחשוב לך לתרום למדינה וכשאתה שר התקווה אתה מצומרר והלב שלך בוכה מהתרגשות. במנילה שלך היו לך כל האפשרויות שכל חייל רק יכול לחלום עליהם, אבל התעקשת לעשות שירות משמעותי כלוחם בגולני ולהמשיך את המורשת המשפחתית. כל מה שקשור למדינה הזו היה בדמך ... אתה אבדה ענקית, לא רק לנו שזכו להכיר אותך, לעולם כולו, וכן, אני מרשה לעצמי להגיד את זה בפה מלא. מהיום שנולדת היה לי ברור שזו זכות גדולה להיות אימא לילד כמוך ושאתה תהיה משהו גדול, אבל לא תיארתי לעצמי שכך איפרד ממך. נקטפת לנו בטרם עת ...

היית ילד של אור, הפצת כל כך הרבה אור סביבך. אתה מהאנשים המעטים ויחידי הסגולה שהגיעו לעולם לעשות אותו טוב יותר. חיוך אחד שלך המיס הכול. הכוחות שקיבלתי ממך היו עצומים, בכל רגע של עצבות או כאב, חיוך אחד שלך וחיבוק מהלב העבירו הכול מייד. היום אני יכולה לומר בדיעבד שאתה בעצם גידלת אותי, תמיד אתגרת אותי כאימא, מה שהוביל אותי לדרכים שלא הכרתי קודם ופיתח אותי להיות אימא טובה יותר ...

ילד שלי, האובדן שלך קשה מנשוא. בחייך ובמותך אתה משאיר את חותמך לנצח נצחים. אני מבטיחה לך ילד שלי שלנצח תהיה בליבי, שאעשה כל שביכולתי להמשיך את דרכך ורוחך. אני מקווה ומתפללת שטוב לך במקום שאתה נמצא בו היום, שתמשיך להפעיל את הקסמים שלך גם שם ולשמור על עם ישראל גם מלמעלה ...

תודה על הזכות להיות אימא שלך, תודה על השנים היפות איתך, תודה על כל מה שהבאת לחיי. סליחה אם פגעתי בך, האמן לי בני כי כל מה שעשיתי היה מדאגה (לפעמים יותר מדי) ואהבה ענקית אליך ... ילד אהוב שלי, נוח בשלום על משכבך, המשך את דרכיך ממעלה ותהיה מליץ יושר עבור כולנו. היית המתנה הגדולה של חיי".

עומר, אחיו התאום, כתב ביום הולדתם העשרים ואחד: "מזל טוב אחי התאום אנחנו בני 21 היום ודע לך אני אוהב אותך עד האין סוף ומעבר לו. גיבור שלי אהוב שלי אני אוהב אותך אחי, הראית לי מה שווה שם המשפחה הזה דגן. תודה לך שתמיד היית שם בשבילי, שתמיד העלית לי חיוך על הפנים, תמיד חיפשתי אותך בעיניים, זה עשה לי טוב רק לראות אותך מאושר ואני מקווה שאתה מאושר עכשיו ואתה חוגג כמו שרק אתה יודע. אני לא יודע איך אפשר לחגוג בלעדיך, היום הזה מרגיש לי ריק. אתה חסר לי אחי בשטויות שלנו בהכול, מהפגייה לא עזבתי אותך ואתה לא אותי, 21 שנים מלאות בך. מבטיח לך שאלך איתך לנצח. אני מתגעגע בטירוף כל שנייה ושנייה. צר לי עליך אחי שלו, נעמת לי מאוד. איך נפלו גיבורים".

כתב איתי, חברו לכוח: "שלו, דגן אחי, מוזר לי לכתוב לך מכתב פרידה, אני לא מעכל שיותר אין אותך, אין את החיוך והצחוק הממכר, הלילות המצחיקים שלנו, השש-בש עם הריבים והצחוקים, לשבת איתך על איזה פחית קרה עם סיגריה בחפ"ק ולדבר על החיים, להתייעץ איתך על הכול, לצחוק איתך על הכול. היית הכול בשבילי, כל היום היינו ביחד בבסיס, היית אח שלי אמיתי ... היית הבן אדם שנכנס לי ללב הכי מהר, עשינו הכול ביחד בבסיס, כשאתה לא היית בבסיס אני הייתי פשוט כבוי כי אתה היית המנוע שלי, הבן אדם שנותן לי אנרגיה להכול, ואני חושב שזה מי שאתה היית לכל בן אדם שנכנסת לו לחיים, אתה היית מפיץ טוב, שמחה ואהבה. שלו אחי אני אוהב אותך, תמיד תהיה בלב שלי, אספר עליך לכל מי שאני מכיר שרק ידעו איזה בן אדם מיוחד וטוב היית. אני אוהב אותך אהבת אמת, אתה גיבור אמיתי, גיבור ישראל".

ב-22.7.2024 ניטע באגודת משקי חבל עזה שבמועצה האזורית אשכול מטע אבוקדו לזכרם של שלו ושל שישה לוחמי גולני נוספים שנפלו בקרב על מוצב החטיבה הדרומית.

יקב "תלם" השיק את "סדרת הגיבורים" לזכרם של שבעת לוחמי גולני שנפלו בקרב על מוצב החטיבה הדרומית. במדבקה של בקבוק היין לזכרו של שלו מופיעה תמונתו ומשפט שאמר - "להרים את הראש תמיד ולא להיכנע לכלום אף פעם, להסתכל למכשולים בלבן של העיניים ולא להראות חולשה אף פעם ותמיד תמיד תמיד לתת מבלי לבקש תמורה".

לזכרו ולקיום מורשתו הוקמה קרן לתמיכה וסיוע ללוחמים, לפצועים ולמשפחות הנופלים. בחודש ספטמבר 2024 ערך אחיו מסיבה לזכרו. כל ההכנסות מהמסיבה נתרמו לחיילים שנפגעו במלחמה ולמשפחות שכולות מעוטי יכולת.

שלו מונצח על ידי קבוצת הכדורגל שאהד, "מכבי חיפה", באנדרטה באצטדיון סמי עופר בעיר, ובבית הספר "אורט מוצקין" הקימו אנדרטה שמלמדת את מורשתו.

לזכרו הוקמה "קרן שלו" שמטרתה הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

הוקם דף הנצחה לשלו באינסטגרם, "remember_shalevdagan".