בן סוליקה וכליפה. נולד בשנת 1933 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. בעירו למד חמש שנים בבית-ספר יסודי. עלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א (1951). תנאי-הקליטה הקשים בארץ מנעו ממנו להשלים את השכלתו והוא יצא מיד לעבודה כדי לעזור בכלכלת משפחתו.

שלום גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1951 והוצב לנח"ל. הוא סיים קורס-טבחים והתחיל לעבוד כטבח ביחידות-נח"ל. הוא מילא את תפקידו לשביעות-רצונם של הממונים עליו, שאף העלוהו לדרגת סמל.

בסוף מרס 1954 שוחרר שלום מהשירות הסדיר. כאשר נקרא לראשונה לשירות-מילואים - כטבח - נעתר לבקשת הממונים עליו להמשיך לשרת, תחילה כאזרח בתנאי-קבע ואחרי-כן כחייל בשירות-קבע. הוא מונה לטבח ולאחראי-מטבח ביחידה ירושלמית, וכדרכו עשה מלאכתו באורח מעולה. הוא לא זנח את רצונו העז להשלים את השכלתו וסיים בהצלחה קורס להשכלת-יסוד בצה"ל. במרוצת השירות נשא לו אישה ונולד לו בן - דני. שלום היה מסור מאוד לעבודתו ולא ידע גבול בנכונותו וברצונו העז לשרת את חבריו-לנשק. יעידו על-כך עשרות מכתבי התודה וההערכה שבתיקו האישי, שכולם מעלים על נס את מקצועיותו ומסירותו לעבודה. גם יחידות אורחות נהנו מהאירוח כ'יד המלך' של בוזגלו וצוותו. תוך-כדי עבודתו המסורה נפגע בוזגלו והפך לנכה 100%, משותק בחלק גופו התחתון. עם-זאת, נתון בכסא-גלגלים, המשיך לנוע ולתפקד כשהוא עושה את המיטב בממלכתו.

ביום ד' באדר ב' תשל"ו (6.3.1976) נפטר שלום בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, שתי אחיות ואח.

במכתב-תנחומים לאלמנה כתב מפקדו: "בעלך שירת ביחידתנו ארבע-עשרה שנה לערך. הוא מילא את תפקידו במסירות, ביעילות ובנאמנות אין-קץ, וכל חיילי היחידה ומפקדיה העריכו אותו ואהבו אותו".