בנם של אליס ומרסל. נולד ביום כ"ד באדר ב', תשי"א (1.4.1951) במרוקו. בן בכור להוריו, אחריו נולדו תשעה אחיו ואחיותיו: אברהם, רחל, שמעיה, דוד, ליליאן, אלגרה, סולי, אתי ונורית.

שלום, שזכה לכינוי צ'ארלי, גדל בקזבלנקה שבמרוקו עד גיל שתים-עשרה. בשנת 1963 עלתה משפחתו לארץ והתיישבה בעיר טבריה, שם התחנך עד שעבר ללמוד בכפר הנוער הדתי "הודיות" שבקיבוץ לביא.

באוגוסט 1969 התגייס לצבא, החל את דרכו בקורס טייס ולאחר שנה הצטרף לחיל החימוש. ב-1972 סיים קורס קצינים והחל תפקיד של עוזר קצין חימוש חטיבתי. משסיים את שירות החובה המשיך לשירות קבע, שם עלה וטיפס בסולם הדרגות.

ב-1972 נישא לבחירת ליבו שרה. לזוג נולדו ארבעה ילדים: מיכאל, שני, הגר ופז. המשפחה נדדה ברחבי הארץ בהתאם לתפקידים שמילא כקצין חימוש ביחידות הצבא השונות - בהן חטיבה מרחבית 769, חטיבת גולני ועוד - ולבסוף השתקעה בגבעת אלה שבעמק יזרעאל.

מנוח, חברו הטוב, מספר כי פגש אותו לראשונה בתחילת שנות השמונים בחטיבת "גולני" – הם היו קצין חימוש וקצין הספקה של החטיבה: "חרשנו את רחבי הארץ מהצפון לדרום ומהבקעה אל ההר, נבי מוסא ורמת הגולן, תְקוע ומקומות נידחים. מקו לאימון ומאימון לקו, ולנגד עינינו עמדו תמיד לוחמי גולני. כל יום היה חוויה. כל יום עבר ביעף".

בני משפחתו מספרים כי "הצבא נועד עבורו... היווה מקום עבורו לתת מעצמו, מאהבת הארץ ומאהבת הנתינה". הוא הטביע את חותמו בכל מקום שאליו הגיע ורכש חברים נאמנים. בתו סיפרה שכשנולדה, בזמן מלחמת שלום הגליל ב-1982, דווח לו בקשר ש"נולדה לו חצאית"...

בין השנים 1987 ל-1989 למד שלום לימודים אקדמיים. כשהתגורר במרכז במסגרת תפקידו כעוזר קצין חימוש במפקדת חילות השדה (מפח"ש) נפגש שוב עם מנוח, הם חלקו דירה כשותפים והקשר ביניהם התהדק. החברות האמיצה הקיפה גם את משפחותיהם. "המשפחות נקשרו בקשר אמיץ והילדים גדלו ובילו יחד בימי הנופש של החטיבה..." מספרים מנוח וחיה אשתו, "למדנו להכיר את צ'ארלי כאיש משפחה חם ואוהב, כחובב נלהב של מערכוני הגשש החיוור, שאפילו אילץ אותנו לשמוע ואף לדקלם משפטים מתוכם, במיקום הנכון ובניגון הנכון".

שלום היה בעל ואב אוהב ומסור, שידע לתת תמיכה ועצה טובה לאוהביו בכל עת. אהב לטייל עם משפחתו בארץ ובעולם, וידע גם ליהנות מהדברים הפשוטים ביותר, כדברי בתו, כמו קוטג' ועגבניה בכל ארוחת בוקר. "בבית הוא לא הרבה לבשל", סיפרה הבת, "אבל כשעשה זאת דאג להזכיר לנו שבועות אחרי כמה היה טעים".

במהלך השירות הוא חלה בדלקת כבד נגיפית שגרמה להידרדרות בבריאותו ובסופו של דבר לפרישתו מהצבא, לאחר עשרים ואחת שנות מסירות והקרבה, בדרגת סגן-אלוף. תפקידו האחרון היה קצין החימוש של גַיס 446.

לאחר שחרורו מצה"ל החל לעסוק בתחום הביטוח. שלום היה איש ביטוח מצליח המשדר מקצועיות ואמינות. "הוא ידע לבדוק את תיקי הביטוח שלנו בדקדקנות ואף לפעול לתיקון הליקויים במקצוענות ובהקפדה", כדברי מנוח, שנעזר בו כיועץ הביטוח של המשפחה.

מחלת הכבד הקשה שקיננה בגופו במשך שני עשורים התפתחה לסרטן, ולאחר מאבק ממושך וטיפולים מרובים הוא נפטר בשנת 2008.

שלום כהן נפטר ביום י"א באדר ב', תשס"ח (18.3.2008). בן חמישים ושבע בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בגבעת אלה. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, נכדים, חמש אחיות ושלושה אחים.

כתבו ילדיו: "אבא שלנו, או כמו שכולם קוראים לו כעת סבא צ'ארלי, היה אדם מיוחד במינו. אדם שורשי, ישראלי, איתן ויציב, איש עבודה, חרוץ, מלח הארץ. היה בו משהו שנותן לך תחושת ביטחון עמוקה - התכונה הזו הפכה אותו ממפקד טוב בצבא לסוכן ביטוח נפלא שידע לייעץ ולעזור לכל אדם בכל שלב בחיים, התכונה הזו הפכה אותו עבורנו לאדם שניתן לבקש ממנו עצה טובה בכל תחום.

אבא שלנו זכה להכיר רק את שלושת הנכדים הגדולים שלו, אבל כל הנכדים יודעים לספר על סבא צ'ארלי.

האזכרות שלו מאחדות את כולם יחד סביב הזיכרון והסיפורים - וכולם, מגדול ועד קטן, רואים בזה מעין יום חג משפחתי סביבו, שעוסק רק בו. הקרבה של יום האזכרה לחג פורים מערבבת יחד עצב בתוך שמחה שחייבת להתקיים - וככה אנחנו מוצאים עצמנו אומרים קדיש על האדם היקר לנו כאשר חלק מהנכדים מחופשים בבגדי פורים.

אנחנו מודים כל יום על הדרך בה בחר ללכת, על הדרך בה בחר לגדל אותנו כמשפחה, מודים לו על המקומות שהכיר לנו ועל האהבה שהעניק לנו".