בן לובה וזוסיה. נולד בי' באדר א' תרפ"ד (15.2.1924) בקיבוץ גבעת השלושה. למד בבית-הספר היסודי "פיק"א" והמשיך לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "מקס פיין" בתל-אביב. שלמה היה בעל כשרונות טכניים וכבר בצעירותו בלט כמנהיג חברת הילדים. חברו בו רוח ומעש ועמם אהבת הארץ והדאגה לשלומה ולבטחונה. בתחילת שנות הארבעים התנדב לפלמ"ח ובחדשי תנועת המרי השתתף בפעולות המאבק האנטי-בריטי של ה"הגנה" כגון ההתקפה על המשטרה הניידת בשרונה, ליל הגשרים, ועוד. גם פעל ביחידת הטייסים של הפלמ"ח. באביב 1947 רבו מקרי ההתנפלות ורצח יהודים על-ידי כנופיות ערבים מזויינות במושבות השרון, הדרום והשומרון. ב-18.5.1947 נראו ערבים מזויינים, שזוהו כאנשי כנופיות, מתרכזים בשטח המאהל של ערביי סוורקי (היום - "נוה כיבוש" ליד פתח-תקוה), שטח זה זוהה על-ידי כלבי המשטרה גם כמקום הריכוז והיציאה להתקפות של אותן כנופיות. אז החליטה ה"הגנה" לשלוח חוליה מאנשיה כדי לתפוס את הפורעים והתפתח קרב יריות. בקרב זה הסתער שלמה ראשון ונפצע בראשו. הוא נלקח לבית החולים "בילינסון" ושם מת מפצעיו בא' בסיוון תש"ז (20.5.1947). תחילה נטמן בבית העלמין שבגבעת השלושה ומאוחר יותר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקיבוץ עינת. הניח הורים ואח. בשיר שכתב לזכרו נתן קליין נאמר: "לא יד לאיש, לא שם בגיבורים/ לא שרד לבש, לא שריוני כובש / דלקו עימו מיטב הבחורים / הלכו אחריו במים ואש".