בן אליהו ורוחמה. נולד ביום י"ט באב תשי"ז (16.8.1957) בפתח-תקוה. למד בבית-הספר הממלכתי 'נוף-ים' והמשיך ללמוד בית-הספר המקצועי 'אורט' שבהרצליה. היה נער חביב עם חוש-הומור. טוב-לבו ונכונותו להושיט עזרה היו לשם-דבר. בעיקר בלט הדבר בעת מלחמת יום-הכיפורים, ושלמה אז בן 16 בלבד. גיסו, בעלה של אחותו שרה, נקרא לשירות-מילואים, והמשק שלו עמד בסכנת כליה. מספרת אחותו שרה: "שלומיק היה המושיע שלי: הוא נטל על כתפיו הצעירות את הטיפול במשק, שכלל שטחים גדולים שדרשו טיפול מסור: השקאה, קטיף, וכדומה, וכן משק בעלי-חיים. חיש מהר התארגן, שכר פועלים וביחד עשו עבודה ששום חקלאי לא היה מתבייש בה... שלומיק היה בשבילי מלאך".

שלמה גויס לצה"ל בתחילת מאי 1975 וביקש להתנדב לחיל-הצנחנים. משלא עלה הדבר בידו, בגלל ליקוי קל בבריאותו, התנדב לחטיבת גולני והוצב ל'גדוד הבוקעים הראשון'. בכוח רצונו ובנחישותו לשרת את מולדתו התגבר על קשיי-הקליטה ועל המסגרת החדשה ומצא את מקומו בקרב החיילים.

ביום י"א בחשון תשל"ז (3.11.1976) נפל שלמה בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבהרצליה. השאיר אחריו הורים. חמישה אחים וארבע אחיות.

במכתב-תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "...שלמה התגבר על קשיי הקליטה ועלה על דרך המלך. היה עקבי במעשיו ומעשיו היו לטובת הכלל".

להנצחת זכרו תרמה משפחתו פרוכת, ספרי-תפילה ונר-תמיד לבית-כנסת בהרצליה.