בן אסתר וטוביה, נולד בשנת 1917 בווארשה, בירת פולין ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1922. מילדותו ידע עמל ועוני, וגם כשהתיישבו הוריו ברמת השרון עם היווסדה לא שבע תפנוקים ובגיל צעיר נרתם לעזרת ההורים. שלמה היה פעיל בקרב הנוער המקומי, אירגן את הסניף הקטן של "הנוער העובד" והתמסר לשכלול מעונו (שהוקם בלול נטוש) ולפעולתו התרבותית. בגלל המצוקה הכלכלית עברה המשפחה לתל-אביב, שם עבד שלמה במאפייה ובערבים היה מהפעילים בקן "הנוער העובד". אחרי שנים אחדות חזרה המשפחה לרמת השרון ושלמה עבד קשה באפייה והחל תופס מקום בחיים הציבוריים של המקום.

בראשית מלחמת-העצמאות הוטל עליו עול פרנסת הוריו הזקנים ומשפחתו שלו: אישה ושני ילדים. בהתחשב במצבו כבן-יחיד ומפרנס שתי משפחות היה פטור מגיוס, אך את חובתו בשמירה על מקום מושבו קיים כהלכה. כשהחמיר המצב בחזיתות, ובייחוד באזור השרון, לא יכול עוד להישאר בעורף בשעה שכל חבריו ובני גילו נמצאים בחזית וכמה מהם כבר נפלו. הוא התגייס לשירות מלא בצבא, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני", ומילא את חובתו בנאמנות, עד שבהתקפה על רמת הכובש נפל ביום ו' בטבת תש"ט (7.1.1949).

ביום ט"ז בשבט תש"ט (15.2.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.