בן טובה ומרדכי, נולד ביום י"ג בתמוז תרפ"ו (25.6.1926) בעיר סרווש, הונגריה להורים עמלים. הוא התחנך על ברכי המסורת וסיים שש כיתות בית-ספר יסודי. שלמה-יהודה ויתר על המשך לימודיו כדי שיוכל לטפל באמו החולנית ולדאוג לה. במשך שבע שנים רצופות מילא חובתו זו, עד שבאו הנאצים והכניסו אותו למחנה הסגר. עם התקרב הרוסים הצליח לברוח מהמחנה והסתתר ארבעה ימים בבונקר עד שהשטח עבר לידי הרוסים ושוחרר. יחד עם אחיו עמרם חזר לבית ההורים ומצא אותו חרב, ואז החליטו לעלות לארץ. שלמה-יהודה הגיע לארץ בשנת 1946 באוניית-המעפילים "וג'ווד", התיישב בכפר אתא ועבד כפועל.

שלמה-יהודה היה בין הראשונים שהתגייסו למלחמת-העצמאות, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בהרבה קרבות מרים: בהרי אפרים, ולאחרונה - בנגב. בעת מבצע "חורב", נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה נצורה חטיבה מצרית. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948). נקבר בפלוג'ה.

כעבור שנה, ביום י"ז בכסלו תש"י (8.12.1949), הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.

הותיר אחריו שני אחים - עמרם ומשה. בן אחיו, שנולד אחרי מותו, נקרא על שם אביהם ועל שמו.