בנם של פיני וחיים. נולד ביום ג' באדר א' תרפ"ט (13.2.1929) בעיר לייפציג שבגרמניה בשם זיגמונד (זיגי) גרבר. אח צעיר לחנה.

עם עליית הנאציזם לשלטון ועל יסוד תורת הגזע והאנטישמיות בגרמניה, ביוני 1939, בהיותו בן 10, הגסטפו עצר את ההורים והעבירו אותם לפולין. יחד עם אחותו הגדולה ברח לבית יתומים יהודי בלייפציג, משם הוברח בעזרת קהילות יהודיות ליגוסלביה.

ב-1941, בהיותו בן 12, הוברח לישראל דרך טורקיה סוריה ולבנון והצטרף לאחותו בבית דודו בירושלים.

בירושלים נקלט במהרה בתרבות הישראלית, למד בתיכון היוקרתי בבית הכרם, וכן היה חניך ומדריך פעיל בצופים. לקראת סיום לימודי התיכון הצטרף להגנה – כמפיץ כרוזים ומדביק מודעות.

הידע באלקטרוניקה הוביל אותו לשמש כתפקיד רץ קשר בהגנה.

במלחמת השיחרור נלחם בקרבות של ירושלים הנצורה (בגזרות אוגוסטה ויקטוריה – מול העיר העתיקה, הר הצופים ועוד) ונפצע קל מרסיס במצחו.

לאחר מלחמת השחרור הגיע לחיל הקשר וב-1949 נשלח לקורס קציני קשר ראשון של צה"ל, והמשיך לשירות ארוך בצבא קבע כדרך חיים.

גם רעייתו חנה שרתה בחיל הקשר.

אהבת הארץ וההיסטוריה שלה ובעיקר של ירושלים הנחו אותו להכירם "דרך הרגליים", בטיולים ברחבי הארץ.

הוא הגדיר עצמו והזדהה עם מקימי הארץ ובוניה ולא כשורד השואה.

באישיותו היה ייקה בכל רמ"ח אבריו – הכל צריך להיות מסודר, לפי החוק וללא פשרות.

לימודים עבור ילדיו ומשפחתו הרחבה היו ערך עליון והוא הנחיל זאת להם ודרש מהם להצטיין.

ב 1956 במבצע סיני שירת כקצין קשר בזחל"ם הרמטכ"ל משה דיין. במהלך המלחמה נפצע ומאוחר יותר עם הדרדרות מצבו הרפואי הוכר כנכה צה"ל

שנה לאחר מכן, כרב סרן צעיר, יצא עם משפחתו לקורס קציני קשר בכירים בצבא ארה"ב

ב-1958 עם חזרת המשפחה לארץ, שירת במגוון תפקידים בחיל הקשר והתקדם בסולם הדרגות עד לדרגת סא"ל – הראשון במחזור.

במקביל לשירות הצבאי התובעני למד לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב

עקב חילוקי דעות עם מפקד החייל בחר לפרוש מהשירות ב – 1964.

לאחר הפרישה מצה"ל הצטרף למשרד הדואר (לימים משרד התקשורת) בתפקיד בכיר כסגן מהנדס מחוז ולאחר מכן מהנדס מחוז המרכז – אזור שכלל את תל אביב והשפלה ואת ירושלים. לאחר מלחמת ששת הימים כלל המחוז גם חלקים מהגדה המערבית וחצי האי סיני.

את לימודי המשפטים סיים בהצלחה אך החליט שלא לעסוק במשפטים כיוון שבתקופת ההתמחות לא יכול היה להתפרנס .

לאחר מלחמת ששת הימים התחזק והתהדק הקשר שלו לירושלים ובעשור לאחר מכן בכל שבת שניה כל המשפחה "עולה לרגל" לירושלים.

ב-1969 התדרדר מצבו הרפואי והרופאים העריכו כי נותרו לו לחיות שלושה חודשים. בעקבות פרסום על ניתוח ניסויי לטיפול בבעייתו הרפואית בבית חולים אוניברסיטאי בבוסטון ובסיוע משרד הביטחון הוא נשלח לניתוח בארה"ב וחזר אחרי חודשיים "כמו חדש". הבעיה הבסיסית נותרה אבל הצפי הוא לחיים ארוכים מלאים ונורמליים.

ב-1973 חלה הרעה במצב הרפואי והוא פרש ממשרד התקשורת והקים משרד לתכנון ופיקוח על פרויקטי תקשורת.

בסוף שנות ה-80 המצב הבריאותי מתדרדר באופן מהיר עד לפטירתו ביוני 1991.

סגן אלוף שמואל גזית נפטר ביום ד' בתמוז תשנ"א (15.06.1991). בן שישים ושתים בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי פתח תקוה-סגולה. הותיר אחריו רעיה, שני בנים ואחות.