בן מרים וראובן. נולד ביום ח' באדר א' תש"ח (18.2.1948) בעיר קאסל בגרמניה.

בהיותו תינוק עלה ארצה עם הוריו ב-1948, מיד לאחר הקמת מדינת ישראל, והמשפחה הקימה את ביתה בעיר בת ים.

שמואל גדל והתחנך בבת ים. ילד עם חיוך רחב ואהבה גדולה לים, שלאחר בית הספר היסודי הובילה אותו ללימודים תיכוניים בבית הספר הימי "מבואות ים" הסמוך למושב מכמורת, בפנימייה במקום.

בהגיעו לגיל גיוס, התנדב לשירות בחיל הים כלוחם בשייטת 13. במסגרת שירותו הצבאי הוא עבר הכשרות שונות שכללו, בין היתר אימוני צלילה בנחל הקישון ואימונים שונים של נחיתה ופשיטה על חופי ישראל. לאחר הסמכתו שירת תחילה בבסיס נמל חיפה, ובהמשך בבסיס החיִל בנמל אשדוד, שהוא היה אחד ממקימיו.

במהלך שירותו הצבאי השתתף שמואל במבצעים שונים של החיל ולחם במלחמת ששת הימים. במהלך המלחמה, הוא וצוותו השתתפו בפעולה לאורך תעלת סואץ בה הופגנה נוכחות צבאית ישראלית באזור, כשהם שטים על גבי סירות גומי. בפעולה נפלו בשבי המצרי שלושה חיילים מבין אנשי הצוות.

עם שחרורו מצה"ל, אביו הכשיר אותו לעבודה בתחום הבנייה והוא עבד כקבלן בנייה. הצליח מאוד בתחומו, ולימים היה שותף בפרויקטים רבים של הקמת דירות מגורים בבת ים, בפתח תקווה ובהרצליה.

לצד קריירה ענפה בתחום הבנייה, ביסס זוגיות אוהבת עם הלן והשניים הקימו משפחה לתפארת. נולדו להם ארבעה ילדים – אלון, עודד, ורד וקרין. שמואל היה איש משפחה מסור, בעל ואב דאגן שדורש את טובת אהוביו בכל עת.

שמואל היה פטריוט וציוני בנשמתו, כשאהבת הארץ ניכרת בכל מעשיו ודרכיו. אדם רציני ונחרץ בדעותיו, התנהלותו מעשית והוא נכון להושטת עזרה וסיוע בכל עת.

בשנת 2003, בהיותו בן חמישים וחמש, נתגלתה אצלו מחלה קשה, למרות הכאבים והטיפולים שעבר הקפיד לשמור על אופטימיות ועל החיוך שכה אפיין אותו. בשנותיו האחרונות זכה לנכדים, ובלט כסב אוהב ואהוב.

שמואל הכט נפטר ביום ה' בתשרי תשס"ט (4.10.2008). בן שישים בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין רעננה-כפר נחמן. הותיר אחריו אישה, ילדים ונכדים.

ספדו לו אוהביו: "לשמואל שלנו, הסתיו כבר מתדפק על הדלת, הים מגביה גליו. מפרשי הסירות מתנפנפים ברוח מתחזקת, שמואל נאסף אל האדמה. אדמת הארץ שאהב. האדמה ליד הים.

בידיו היה שמואל סתת באבן, בליבו היה ספן. איש עם חיוך גדול, עמדותיו נחרצות בשאגות, וציונות פשוטה ומעשית, היא בוקעת מתוכו.

אב וסב דאגן ודורש, משאיר אחריו משפחה גדולה ומורשת של חברות, מתן עזרה, בנייה ועשייה, כיהודי גאה בארצו ובעיקר כאדם. היית אדם! יהי זכרך ברוך".