בן דניאל וברכה. נולד ביום ו' במרחשון תרצ"ח (11.10.1937) בטבריה. את עיר-מולדתו זו אהב עד מאד, ובשעותיו הפנויות, אחרי לימודיו בבית-הספר היסודי "כל ישראל חברים", היה נוהג לטייל בה ולהתבונן בנופה ואף אהב לשחות, לשוט ובעיקר לדוג בכנרת. עם כל שמחת-החיים שבו ונטיותיו למשובה היה לומד מתוך חריצות ושקידה עד שסיים את לימודיו היסודיים ולאחר-מכן המשיך עד סוף כיתה י"א בבית-ספר תיכון בעירו. אך אז נאלץ לעזוב את ספסל-הלימודים ונחלץ לעזרת-משפחתו, כי אביו היה חולני ובקושי משך בעול-חינוכו של בנו-בכורו; כן היה מפריש שמואל חלק ניכר מהכנסתו לצורך לימודיה של אחותו. הוא עשה זאת מתוך מסירות ואהבה למשפחה, אף כי עצם הפסקת-לימודיו הסבה לו צער רב. הנסיון להתקבל לפנימיה צבאית לא עלה בידו. אז פנה למוסד החינוכי בכפר-גלעדי, שם עבד ולמד במשך שנה תמימה, ובמשך כמה חדשים עבד קשה כמסגר בטבריה ובאשדות-יעקב ועזר להוריו. אך עד-מהרה חזר ללימודים בבית-הספר התיכון בכפר-גלעדי. שתקן היה מטבעו ומסוגר בתוך עצמו למרות היותו שופע מרץ וחיות, ובשעת-הצורך היה ראש-המדברים בחברתו והביע את דעותיו בעוז-רוח ובעקשנות ומתוך רצינות רבה. עוד מילדותו השתייך לסניף "מכבי" ומאז היותו בשורות גדנ"ע שאף להיות איש-צבא. בטרם הגיע מועד-גיוסו התיצב לצה"ל מרוב אהבתו לעם ולמולדת ובו מצא את סיפוקו; זה היה באוגוסט 1955. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס מפקדי-צוותים וסיים אותו בהצטיינות ובשובו לגדוד התבלט בין שאר המפקדים. אחת מתוכניותיו לעתיד היתה להתגייס לצבא-הקבע, כי את נפשו נשא לנקום את נקמת אלה שנפלו בימי מלחמת-הקוממיות. בשמחה ובהתלהבות יצא לקורס-צניחה ולאחריו השתתף במערכת-סיני. אחרי הקרבות, אשר בהם היה פעיל, שוב יצא לקורס סמלים וסיים אותו בהצלחה רבה. בשובו לגדוד הוטל עליו תפקיד קשה שביצע במסירות ובנאמנות ולאחר משימה זו עבר לשטח-ההדרכה. גם בשטח זה התגלה כאחד המדריכים המצטיינים בבסיסו. בהיותו על סף-שחרורו התחילו מטרידים אותו ספקות לגבי עתידו ולבו כאב בגלל הדאגות שנתעוררו בו שוב לבני-משפחתו, לקיומם ולעזרתם. ביום י"ד במרחשון תשי"ח (8.11.1957) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בטבריה. אחרי נפלו הופיעה חוברת לזכרו. הוא אף נרשם בספר-הזהב על-ידי בית-הספר התיכון "הגליל" אשר בו למד. כן נטע בית-הספר עצים לזכרו ביערות-ישראל.