בן חיה ואליעזר (זלמן), נולד ביום ט"ז בטבת תרפ"ג (4.1.1923) בעיר סאטמאר (סאטומארה), רומניה, על גבול הונגריה. למד ב"חדר" ובבית-ספר יסודי ואחר-כך עבד כסנדלר. נתחנך לשאיפה חלוצית ב"השומר הצעיר". במלחמת-העולם השנייה נלקח למחנה-ההשמדה אושוויץ והנאצים אילצוהו לעבוד בהטלת גופות הנרצחים לשריפה בכבשן. תפקיד זה היה קצוב לתקופה בת שלושה חודשים. כעבור מועד זה נמסר התפקיד לאחר והקודם היה מובל לתא-הגאז ומשם אל הכבשן. בתקופת שירותו זה היה לבוש מדי-מוות, שציינו את שירותו ואת הצפוי לו לאחר השירות. בליל סופה, כשהופסק זרם החשמל בגדר התיל שמסביב למחנה, ברח משם בעזרת רופא יהודי בן עירו, הגיע למחנה-עבודה, הצליח לגנוב זוג מכנסיים וללבוש אותם במקום מדי-המוות וניצל. הוא חלה בטיפוס וסומן לחיסול ושוב נמצא רופא יהודי שהצילו. אחרי המלחמה חזר לעירו, נשא לאישה את בלנקה וציפה לאפשרות לעלות לארץ-ישראל, ומשום כך דחה את הזמנת אחותו ועזרתה לצאת אליה לאמריקה. הוא יצא עם אישתו ב"נתיב-הבריחה", והם העפילו באונייה "כ"ג יורדי הסירה", שולחו לקפריסין וב-15.1.1947 שוחררו ועלו ארצה. שמואל עבד תחילה במחנות-צבא אנגליים כטבח ואחר-כך כשוטר בכרכור ובצריפין.

בחורף תש"ח התגייס לשמירת לילה מטעם מועצת בת ים. אחר-כך גויס לצה"ל ושירת בחטיבת "קריתי". עבר אימונים והשתתף בפעולות ובסוף נתמנה לטבח ביחידה קרבית. בהובילו אוכל מגזר לעמדת פלוגתו באבו-שושה נפגע בפגז אויב ואחרי ניתוח קשה מת בבית-החולים בילינסון ביום ה' באב תש"ח (10.8.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק.