שמואל, בנם יחידם של אסתר וברנרד, נולד ביום י"ח בשבט תש"ז (8.2.1947) בתל-אביב ובה גדל. הוא למד בבית-הספר היסודי "בר-כוכבא" והיה תלמיד טוב ואף זכה פרסים רבים על הישגיו בלימודים. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "כל ישראל חברים" וסיימו במגמה הריאלית. כשלמד בכיתה החמישית זכה בפרס על הישגיו הטובים והתנהגותו הנאה. הוא אף נשלח לסיור בחוץ-לארץ עם קבוצת תלמידים מצטיינים. כתב עליו מנהל בית-ספרו: "לימדתי אותו היסטוריה בכיתות האחרונות של בית-הספר התיכון והוא זכור לי לטוב מכל הבחינות: תלמיד חרוץ ומוכשר, חביב ומנומס, בעל רקע תרבותי וחינוכי מצוין". מחנכו סיפר עליו: "ג'ינג'י חביב, נבון ואחראי, רציני ושקדן, ישר וטוב-לב, עליז, חביב על חבריו, פעיל ביותר בכיתה". למרות תכונותיו המיוחדות היה נער צנוע מאוד. הוא לא האמין שמגיע לו דבר אלא אם כן התאמץ להשיגו. כשדיבר על עצמו דומה היה כמתבטל בפני חכמים ומשכילים ממנו. בכל מעשיו היה ממידת כובד הראש והיסודיות. טוב לב היה, מוכן תמיד לעזור לזולת ולהקריב משלו למען ידידיו. הוא לא אהב בילויים וגם את זמנו הפנוי הקדיש לקריאת ספרים לקניית דעת. יחד עם זאת היה חובב ספורט והיה שחקן הכדורגל הטוב ביותר במחזורו. הוא היה בן מסור ונאמן להוריו, שגדלוהו באהבה רבה ובחום והעניקו לו חינוך מעולה. הוא העריץ וכיבד את אביו, שעבד קשה כל חייו ודאג לכל מחסורם, שלו ושל אמו. את אמו אהב והעריך על שהתמסרה רובה ככולה לטיפול בחולים ולהקלת סבלם.

שמואל גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1964 והוצב לחיל ההספקה. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס לנהגי משאיות, הוסיף והשתלם בקורס מש"קי תובלה. הוא היה חייל טוב ואף הוענקה לו תעודה על היותו חייל מחלקתי מצטיין. כמש"ק היה מפקד טוב, בעל גישה ישירה ופתוחה לחייליו שלמענם עשה רבות.

בשנת 1966 שוחרר שמואל מהשירות הסדיר והחל ללמוד פיסיקה בטכניון בחיפה. גם שם היה תלמיד טוב והצטיין בלימודים. שקדן היה ובעל סבלנות אין קץ, ושאף להבין את החומר עד לאחרון הפרטים. חבריו לספסל הלימודים ראו בו התגלמות של החבר הטוב, המשלב באישיותו רצינות ושקדנות עם מרץ רב והומור בריא. ספרנית הפקולטה לפיסיקה אמרה עליו: "שמואל הוא הבחור הטוב ביותר מכל בני המחזור שלכם". בשנת 1969, לפני שסיים את לימודיו לתואר הראשון נשא לאישה את חברתו זיוה ויחד הקימו בית חם למופת בחיפה. הוא המשיך את לימודיו בנושא הפיסיקה הגרעינית ובו בזמן שימש כאסיסטנט. מחקריו בשטח "שיטה לגילוי גרעינים עשירי פרוטונים" הקנו לו בהצלחה את התואר מגיסטר למדעים וזכו לפרסום בעיתונות המדעית הבינלאומית. בשלב מסוים של עבודת המגיסטר שלו הוצע לו להמשיך ישירות לתואר דוקטור, משום שעבודתו הייתה ברמה מספקת לדוקטורט - אך הוא סירב, בנימוק שהחיסכון בזמן יהיה על חשבון ידע וניסיון בתחומים נוספים של הפיסיקה הגרעינית. לצורך עבודתו לתואר דוקטור החל בשנת 1972 בניסויים לגילויי גרעינים סופר-כבדים על-ידי קרינת x האופיינית. את הניסויים ערך גם בארץ וגם במעבדת מקס פלנק בהיידלברג ובכל אשר הלך זכה להערכה רבה. בשנת 1972 נולד בנו דרור, והוא היה המאושר באדם. יום יום היה מספר לידידו הקרוב בשמחה ובאהבה איך מתפתח וגדל בנו. אתגר מיוחד ראה שמואל בעבודת ההוראה שלו, גם במסגרת קורס ההכנה לטכניון וגם במסגרת ההוראה בטכניון עצמו. הוא הקדיש זמן רב לאיסוף חומר ההוראה ולעיבודו. הוא רצה שהחומר יהיה בעל רמה גבוהה, מגוון ומעניין. במלחמת יום-הכיפורים לחם עם יחידתו בקרבות בסיני. הוא מילא במסירות ובחירוף נפש את תפקידו כמש"ק הספקת דלק לטנקים בחזית. ביום כ"ג תשרי תשל"ד (19.10.1973), בגדה המזרחית של תעלת סואץ, נפגע בהתקפת קטיושות ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן והורים. לאחר נופלוהועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמואל ז"ל שירת ביחידתנו מאז הקמתה ואתנו התאמן ולחם. הכרנוהו וכבדנוהו כחבר וכחייל".

משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים על דמותו ועל דרכו המדעית; חבריו לספסל הלימודים תרמו גביע ספורט נודד לזכרו; האגודה הישראלית לפיסיקה הקימה קרן מילגות על-שם המדענים שנפלו במלחמה, וביניהם שמואל ז"ל; גם דורשי הטכניון בישראל יסדו על-שמו קרן מלגות לסטודנטים בלימודי מוסמכים; בעלון הטכניון ובחוברת שהוציא לאור המדור ללימודי חוץ של הטכניון התפרסמו רשימות על דמותו ועל הישגיו בתחום המדע.