בן זלמן ואסתר. נולד ביום ד' באדר תר"ץ (4.3.1930) בירושלים. דור שביעי בארץ למשפחת רבנים ודיינים; ראשוני-משפחתו היו ממייסדי ירושלים החדשה, ביניהם הרב הלל ריבלין, רבה הראשון של העדה האשכנזית. בילדותו למד בבית תלמוד-תורה ובהגיעו לגיל י"ב עבר לישיבת "עץ-חיים" שבבני-ברק. בגיל י"ד ומחצה הצטרף לקיבוץ הדתי שדה-אליהו. בן ט"ז היה בהצטרפו ל"הגנה". בפרוץ מלחמת-הקוממיות חזר לירושלים הנצורה וכחבר ה"הגנה" השתתף בקרבות רבים וחשובים (כגון שייך-ג'ארח, נוטר-דם, הר-ציון, קטמון) והראה את אומץ-לבו בפינוי פצועים מקו-החזית בעיצומן של הפגזות הלגיון הערבי. גם בעת קרב לא שכח את הוריו: היה חוסך מזון מפיו ומביאו הביתה; אף את הסיגריות החביבות עליו מסר לאביו. כתום מלחמת-הקוממיות המשיך לשרת בצה"ל כסמל-קשר ושם השתלם בכוחות-עצמו עד שעמד בבחינות-הבגרות. התקבל כתלמיד באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד גיאולוגיה ומינרולוגיה. הצטיין בלימודיו למרות מצבו הכלכלי הבלתי-מבוסס: הוא עבד והשתכר וסירב להיות נתמך על-ידי הוריו. על אף היותו מבוגר השתתף באימונים יחד עם כל חבריו, וביום ה' בתשרי תשי"ז (10.9.1956) נפל בקרב על-יד דווימה. הובא למנוחת-עולמים על הר-המנוחות בגבעת-שאול בירושלים. קוים לדמותו מובאים בחוברת שהוצאה לזכרם של הנופלים בקרב דווימה על-ידי חבריהם-לאימונים.