בנם הבכור של רעיה ויוזה (יצחק). נולד ביום י"ט בניסן תשל"ח (25.4.1978) בבית החולים "רוטשילד" שבחיפה. אח לרונן, שירלי ודוד (דודי).

שמעון, הנכד הבכור במשפחה, היה ילד מקסים, חייכן ומלא שמחת חיים שהסב עם בואו אושר רב. הוא גדל והתחנך בקריית אתא במסגרת החינוך הממלכתי-דתי, וסיים כיתה ו' בבית הספר היסודי "בית יוסף". כבר בתקופה זו החל לגלות תכונות מנהיגות וכריזמה כובשת. מוקף חברים שנמשכו לאישיותו הקורנת, אהוב מאוד על הצוות החינוכי, ותמיד נמצא במרכז העניינים. "גם בשכונה וגם בבית הוא היה מעין מפקד," סיפרו הוריו, "ניהל את כל הילדים – מבניית סוכה ועד המדורה בל"ג בעומר."

בתום לימודיו היסודיים המשיך לחטיבת הביניים של בית הספר הקהילתי "רוגוזין א'" שבעירו, וגם כאן בלט כמנהיג טוב לב וסמכותי, הראשון לעזור לכל חבר בשעת צרה.

מוזיקה, שירה וריקוד היוו נדבך מרכזי בחייו ומקור לשמחה ולביטוי עצמי. מגיל צעיר הרבה להאזין למוזיקה במנעד רחב של סגנונות – מרוק ועד מזרחית, וכשביצע את השירים בעצמו נתן להם פרשנות אישית בקול הסופרן המיוחד שלו. בגיל שתים-עשרה קיבל מהוריו אורגנית, ולמד לנגן. במסיבת בר המצווה שלו, לאחר העלייה לתורה, נתן הופעה סוחפת ובלתי נשכחת של שירה וריקוד הזכורה כאחד האירועים המרגשים ביותר בחיי המשפחה המורחבת, המכרים והחברים.

שמעון היה בן למופת ונוכחותו בבית מורגשת. עוזר, אחראי ומתחשב, שותף מלא בגידול אחיו הקטנים ובניהול חיי היום-יום. מדי יום הוציא את אחיו מהמסגרות ודאג להביאם הביתה, שימש להם דמות לחיקוי והתווה בעבורם את הדרך. "הוא הפגין כלפיהם יחס אבהי ותפקד כמו הורה נוסף," סיפרו הוריו. בידיו הטובות ידע לתקן ולסדר כל דבר, וכל משימה ביצע תמיד באהבה וברצון ועם חיוך. כבן גאה לעדה הגרוזינית אהב מאוד את המאכלים המסורתיים – את המאפים, החצ'פורי, העוגות והאוכל החריף, וכבשלן חובב נהג להכין לעצמו חביתות חריפות ולהמציא מתכונים. קשר מיוחד היה לו עם סבתא רבתא, וכנער צעיר נרתם מדי שנה לפני חג הפסח ועזר לה לנקות את הבית ניקוי יסודי, כולל הפינות הנסתרות.

לקראת עלייתו לתיכון, היו פתוחות בפניו כמה אפשרויות. שמעון התלבט עם הוריו בשאלה מה תהיה הבחירה הנכונה ביותר עבורו שתצעידו לעבר עתיד בטוח ותקנה לו מקצוע לחיים. לאחר שנועץ בקרוב משפחה, טכנאי שיניים במקצועו, בחר להמשיך את לימודיו בבית הספר הטכנולוגי "מזור" שבחיפה, במגמת טכנאות שיניים. קרוב המשפחה סייע לו להתכונן לבחינות, והוא עבר אותן בהצלחה. שמח בבחירתו, גילה עניין רב במקצוע, וזכה לתמיכת הוריו שהקצו לו חדר פרטי ושקט כדי שיוכל להתרכז בלימודים. החברים החדשים שהכיר ב"מזור" הפכו לחברי נפש וראו בו עמוד תווך ומשענת. "חבר אמת עם לב ענק," אמרו עליו.

בסיום לימודיו, כשבידיו תעודת הסמכה כטכנאי שיניים, נסע עם חבריו לכיתה לטיול באילת, ולפני הגיוס עוד הספיק לנסוע עם חבר להולנד, לבקר בני משפחה, לטייל ולבלות.

שמעון התגייס לצה"ל בנובמבר 1996 והוצב בחיל התחזוקה (כיום: חיל הלוגיסטיקה). שירת בתפקיד תומך לחימה בגדוד "אבירי הצפון" של מרכז ההובלה, ביצע את תפקידו ברמה גבוהה ביותר והודות לחוות הדעת המעולות שקיבל קוּדם לתפקיד אחראי נהגים ביחידה. בשנת 1999 הוענקה לו תעודת חייל מצטיין ומפקדיו ניבאו לו עתיד מזהיר וקידום לתפקידים בכירים.

בתום שירות החובה המשיך לצבא הקבע, ושירת כקצין רכב במחנה ההובלה "טירה" של מחנה בן-עמי, תחת אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה. כשקיבל את דרגת הסמל ראשון, לא היה גאה ממנו. "כשתפרתי לו את הדרגה החדשה הוא כל כך התרגש," סיפרה אימו, "וביקש לתעד את המעמד."

שמעון אהב מאוד את שירותו, את מעמדו כמפקד ואת העבודה האינטנסיבית שכללה טיפול בנושאים שוטפים וצורך במציאת פתרון לבעיות – החל מרמת הפרט וכלה בתעסוקה לשעות הפנאי. במסגרת תפקידו כקצין רכב היה מופקד על שלושים חיילים שראה בהם את ילדיו, ודאג לכל מחסורם. כמי שהבסיס שימש לו בית שני, דאג להופכו למקום מפנק ולציידו בכל הפריטים והאביזרים הדרושים ליצירת אווירה נעימה ותומכת. חייליו, שהיו כרוכים אחריו והעריצו אותו, כינו אותו בשם "אבא".

בראשית שנת 2000 עברה משפחתו לבית חדש במרכז קריית אתא. שמעון, כדרכו, נטל פיקוד על הסידור והארגון, התלייה וההתקנה, ועזר בהכנות לקראת אירוע חנוכת הבית. באותה תקופה עמדה יחידתו בפני ביקורת תקופתית, ושמעון השקיע מאמצים רבים, תדרך את חייליו והוביל את תהליך ההכנה לביקורת. יחידתו עברה את הביקורת בהצטיינות וזכתה לאות "מחלקה מצטיינת – ביקורת דרכים", אך את הגביע שקיבל כאחראי – לא זכה להניף.

סמל ראשון שמעון זוננאשוילי נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ג בחשוון תשס"א (11.11.2000) והוא בן עשרים ושתיים. הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקריית אתא. הותיר הורים, שני אחים ואחות. על מצבתו חקקו אוהביו את המילים: "הורים, אחים, המשפחה והחברים – נאהבך בליבנו תמיד, נזכרך לעד."

לאחר נפילתו הביאו חבריו לצוות למשפחתו את הגביע היחידתי שזכו בו, לאות הוקרה והערכה.

שמעון הונצח בעירו קריית אתא – באנדרטה לבני המקום שנפלו במערכות ישראל, בבית יד לבנים ובאתר האינטרנט "גל-עד לזכרם" של העירייה. במסגרת פרויקט הנצחה של חללי בית הספר "רוגוזין" שבו למד, הכינו התלמידים אלבום דיגיטלי לזכרו המספר במילים ובתמונות את סיפור חייו. כן הונצח באנדרטה לחללי חיל הלוגיסטיקה שבתל חדיד.