בן פנינה ומשה, נולד בשנת 1913 בבגדד, בירת עיראק. מנעוריו שאף לעלות לארץ-ישראל ובהגיעו לגיל עשרים בשנת 1933, הודיע להוריו כי יעלה בלי להתחשב במכשולים השונים שיעמדו בדרכו. עם זאת הבטיח להם כי יעשה את כל אשר ביכולתו כדי שיעלו גם הם, ואף זכה לקיים את הבטחתו. מיד עם עלותו ארצה השתתף בסמינריון של "הקיבוץ המאוחד" בעין חרוד. שם למד והכיר את בעיות הציונות והיישוב בארץ. שמעון היה בין המתיישבים הראשונים בשכונת התקווה בתל-אביב. מקצועו - נהג מונית. היה חבר ה"הגנה" והתגייס לנוטרות ל"משמר הרכבות" וקיבל דרגת קורפורל (רב-טוראי). בימי מאורעות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט השתתף בהגנת שכונת התקווה. היה אחד מפעילי ועד השכונה.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "קריתי", נבחר לוועד-הביטחון של שכונת התקווה ושכונת עזרא. שמעון נפל בתאונה מבצעית, ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) בקרבת שכונת התקווה, בשעת פעולה נגד כפר הפורעים סלמה, כאשר ניסה להפעיל את המרגמה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. ימים מספר אחר מותו נולד בנו בכורו. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סגן.