בנם הבכור של שרה ויוסף. נולד ביום כ' בטבת תש"ל (29.12.1969) בעפולה. אח לחגית, אורית ונועם.

שמשון גדל והתחנך בעפולה. למד בבית הספר היסודי על שם יצחק בן-צבי בשכונת גבעת המורה ובחטיבת הביניים "בן-גוריון" בעיר.

בשעות הפנאי הרבה לשחק עם חבריו בחוץ ולהשתובב, כששותפו העיקרי היה בן דודו האהוב יובל. במשפחה נקראו השניים "שמשון ויובב" (גיבורי ספר ילדים שנודעו בשובבותם) בשל הקשר הקרוב שפיתחו.

בגיל עשר, לאחר שאביו נהרג בתאונת דרכים, התרחק מעט מהשובבות ושהה רבות בבית. מדי יום במשך שנה קרא "קדיש" באמונה גדולה.

בכיתה י' עבר לתיכון מקצועי "עמל" של חיל האוויר ברמת דוד. אהב את הלימודים ורכש חברים קרובים שליוו אותו שנים רבות לאחר מכן. אופיו השובב שוב ניכר בתקופה זו.

אהב לקרוא ספרי בלשים, והעמיק גם בקריאת ספרי מדע ואנציקלופדיות. אימו תיארה אותו כ"תולעת ספרים", מאהבתו לספר קרא גם בלילות מתחת לשמיכה עם פנס דולק. כנער אוטודידקט החליט ללמוד יוונית, קנה שיחון ובמשך שעות ברציפות שקד על לימוד השפה. שמשון נודע כידען ומשכיל, סקרן שאוהב לחקור כל פרט ופרט, היה נעים שיחה ובעל ידע רחב התחומים רבים.

חוש ההומור, האופטימיות וקור הרוח בהם ניחן סייעו לו להרגיע את סובביו. הפגין ביטחון שלכל דבר יש פתרון ושאין צורך להיבהל.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל. המוטיבציה הגבוהה שלו לשרת שירות משמעותי שכנעה את אימו לחתום על הסכמה לשירות קרבי, והוא שובץ כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית. מתחילת השירות חש גאוות יחידה, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) וחזר כמפקד לשרת במחנה "זיקים".

אופיו המפוזר מעט בא לידי ביטוי כשנרדם באוטובוסים בדרכו מהבסיס והתעורר בתחנות מרוחקות וכן כשאיבד חפצים מדי פעם. קרה שלא התעורר בזמן למסדר, ומפקדיו חששו שהוא נעדר. למרות כל זאת שמר על חיוך ועל רוגע ונינוחות.

במהלך השירות התחבר עם חייל בודד, הביא אותו להתארח בבית המשפחה, והמשפחה התייחסה אליו כבן נוסף.

לאחר השחרור מצה"ל, התגייס למשטרת ישראל כמו אחרים מבני משפחתו. ביום 18.8.1991 התגייס, תחילה שירת ביחידת "יואב" (יחידה ייעודית לאבטחת אוטובוסים), לאחר מכן ביחידת סיור וביס"מ (יחידת הסיור המיוחדת) ובהמשך חזר ליחידת הסיור. עבד במשמרות סביב השעון, גם בשבתות ובחגים, היה נאמן ומסור למשטרה וגאה במדינה. העיסוק בתחומי ביטחון והשירות למען מולדתו נתנו לו סיפוק רב.

את אילנה פגש לראשונה במצפה נטופה כשהייתה בשירות לאומי, ומיד הרגישו השניים חיבור. כעבור זמן קצר נפגשו שוב בעפולה, ואחרי כן בילו יחד באופן קבוע במשך חצי שנה. עד מהרה התחבב על משפחתה, זכה לאמון והיה כבן להוריה. שמשון נתן לאילנה במתנה דוב פרווה גדול, שהיה כרמז להצעת נישואין, והם החלו לתכנן יחד את חתונתם.

ביום 10.12.1996 נישאו. תחילה גרו ביבנאל ועברו בהמשך לטבריה. אהבתם הגדולה כללה פרגון, הקשבה והכלה. הוא גרם לה להרגיש נאהבת, ראה ושיבח אותה כאם למופת.

לבני הזוג נולדו שני בנים ובת – אבירז, אבישג וינון-אליה. אהב מאוד את ילדיו, עודד אותם להשתפר, להתקדם וגם ללכת בגו זקוף ולהיות גאים בעצמם, לא חסך מהם דבר, ויתר על צרכיו למענם, המשפחה הייתה מרכז עולמו אף שהיו תקופות שנאלץ להיעדר רבות מהבית בשל שירותו התובעני. הם הרגישו שהוא "רשת הביטחון" שלהם בכל מצב, שתמיד יתייצב לצידם.

את ילדיו חינך לערכים שספג בבית הוריו ולערכי היהדות – להיות בני אדם טובים יותר, אנשי חסד, לשמוח בחלקם ולראות את חצי הכוס המלאה ואת החיובי שבכל מצב. בד בבד הצחיק אותם ואהב להשתטות בחברתם. בתו אבישג סיפרה כי ראתה בו חבר נפש – התייעצה עימו בכל נושא, מדי יום שוחחו ביניהם כמה פעמים, והוא היה מעורב בחייה והבין לליבה ולרגשותיה. ברגעים קשים כתב לה בהודעות: "חיים שלי, אוהב אותך הכי בעולם, את חזקה יותר ממה שנראה לך, כי את הבת המיוחדת שלי. אף פעם את לא לבד, אני לצידך. אל תפחדי משום דבר בחיים", "יש בך כוחות שאת לא מודעת אליהם", "זכיתי שאת הבת שלי", "תזכרי שאבא מחכה, עומד בצד בגאווה ומחבק את כל הרגעים שאת קוטפת ובונה".

הקשר עם אימו, אחיותיו ואחיו היה הדוק. לאחר שחזר בתשובה דאגה אימו להתאים את אורחות הבית לצרכיו. אחיו נועם ראה בו דמות אב וזכה ממנו לאוזן קשבת ולעצות טובות. "שמשון היה בשבילי הכול", אמר.

כמו בנעוריו גם בבגרותו הפגין בקיאות בשלל נושאים, סיפר סיפורים והפתיע והעשיר את סובביו בפרטים מעניינים. את יצר הסקרנות שלו, את אהבתו לקריאה ואת תאוותו ללמידה ולידע הנחיל גם לילדיו. אהב לבלות עם משפחתו, הבישול של רעייתו אילנה היה אהוב עליו ומקור גאוותו ונהנה גם מאוכל טוב של מסעדות.

את רוב השירות במשטרה, כעשרים שנה, עשה שמשון בתחנת בית שאן המשתייכת למרחב עמקים של מחוז צפון. כן שירת בתחנת כפר כנא ובאזור נחל עירון. במסגרת תפקידו בבית שאן היה מעורב במיזמים למען בני נוער, והקהילות שבהן שירת חשו בנוכחותו והעריכו את תרומתו.

שמשון בלט ברצונו לסייע לזולת ובגישה אנושית ומכבדת כלפי כל אדם. כדברי רעייתו, "הוא היה יותר מדי טוב". במסגרת תפקידו במשטרה נהג בכבוד אפילו כלפי עבריינים. מתוך צניעותו נתן בסתר, רבים פנו אליו לעזרה, והוא אף לקח הלוואה כדי לעזור למכר שנזקק. למשל, כשנודע לו על אישה שלא יכלה להרשות לעצמה להתקין מצבה על קברי הוריה המנוחים, גייס למענה כסף מקרב עמיתיו. השלים מניין באזכרות ובתפילות.

בחיוך כובש נכנס לכל לב ויצר בקלות קשרים וחיבורים. ידע לשוחח עם כל אחד ואחת בגובה העיניים, לא נהג בשיפוטיות ולא בחן אנשים לפי לאום, מוצא, דת או מקום מגורים. שמר על עקרונותיו באדיקות למען הצדק והאמת.

בשנת 2021 אובחן כחולה במחלת הסרטן. בחודש הראשון לא סיפר על האבחנה לבני משפחתו, אפילו לא לרעייתו, על מנת להפחית מהם דאגות. במשך תשעה חודשים נאבק במחלה באומץ, בתעצומות נפש, באמונה ובעקשנות, תוך כדי ייסורים קשים. רעייתו ליוותה אותו כל העת, ולכל סובביו שידר אופטימיות כדי לא לצערם. בתקופה זו, בעזרת שיר שהשמיעה לו בתו, הגיע לתובנה שחוויות שחווה ומראות שראה במהלך השירות הביטחוני ליוו אותו כל העת והשפיעו על מהלך חייו. בעקבות זאת פנה לטיפול רגשי.

ביקוריהם של עמיתיו הרבים בימי מחלתו העידו על החיבה והדאגה ששררה בינו ובינם. בתקופה של התאוששות מסוימת, מתוך תחושת שליחות ומסירות, חזר למשטרה ועבד בהתאם למגבלותיו.

כשהבין שסופו קרב, דאג לכל הסידורים הפורמליים כדי שמשפחתו תמצה את זכויותיה. בשעותיו האחרונות, ברגעי הפרידה, שהו בני המשפחה לצידו בבית החולים "פוריה" בטבריה.

רב-סמל בכיר שמשון נקאש נפל בעת שירותו ביום י"ט באדר א' תשפ"ב (20.2.2022). בן חמישים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אישה, שני בנים ובת, אם, שתי אחיות ואח.

על מצבתו חקקו אוהביו פסוק מהתנ"ך שבחר בנו ינון-אליה: "מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח).

בתו אבישג ספדה: "מודה אני לפניך ולך על הטובה והרעה והטובה שעשית עימני ועם ביתי. אבא שלי היה גיבור, מי שהכיר אותו ידע זאת. כמה חוכמה ועוז. הסתכלת על החיים בלי לפחד, הבטת ישר בעיניים. תמיד הסתכלת קדימה, ישר. אבא שלי תמיד אמר שיש מלאכים ששומרים עלינו בכל הדרך – אני בטוחה שאתה אחד מהם עכשיו, שומר ומגן... היית חכם, תמיד אמרת לנו ללכת בגב זקוף שנהיה גאים בעצמנו, תמיד להיות אנשי חסד, גם אם נקבל מכות בתמורה. הרבה אנשים ניגשו אליי ואמרו להיות גאה באבא שלי. ואני גאה! תמיד הייתי גאה!

אני אמשיך את הדרך שלך, אני מבטיחה. תשמור עלינו שם מלמעלה, ואני מבטיחה לך לשמור פה על הקיים למטה. אני אוהבת אותך תמיד, לעד ולעולמי עולמים".

בשנה הראשונה לפטירתו התקיים מדי שבוע שיעור תורה לעילוי נשמתו בבית הכנסת "לאה וילדיה" שבו נהג להתפלל. משפחתו הוציאה לאור סידורי תפילה, ספרי תהילים וברכונים לזכרו, ואלה חולקו ברחבי טבריה.

בבתי כנסת בעפולה הונחו לזכרו לוחות זיכרון דיגיטליים עם שמו ותאריך פטירתו. נקבע שבית הכנסת שיוקם בתחנת המשטרה בכפר כנא ייקרא על שמו – "חסדי שמשון".

שמשון מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.