בתם של אירינה ואריה. נולדה ביום י"ט באייר תשס"ב (1.5.2002) בתל אביב.

שני נקראה על שם סבתה שושנה בהיר, וכונתה בחיבה – שושה. ילדת מלאת אור ואנרגיות, חיוך תמידי על שפתיה.

גדלה ביפו. החלה את לימודי היסודי בבית הספר "ויצמן" ליד ביתה, ובכיתה ב' עברה ללמוד בבית הספר היסודי "תל נורדאו" בתל אביב. בהמשך השתלבה בלימודי חטיבה ותיכון "עירוני א'" במגמת ערבית.

נערה נבונה ומוכשרת, ממוקדת מטרה ומלאת מוטיבציה להצלחה בלימודים. הקפידה להציב לעצמה יעדים וחתרה בנחישות להשגתם, השקיעה בלימודי מתמטיקה וערבית מורחבים כדי לשפר את ציוניה. בעלת משמעת עצמית ומוסר עבודה גבוה, דבר אשר סייע לה להגיע להישגים טובים. סיפר יונתן, מחנך הכיתה בה למדה: "בכל סיום של תקופת למידה שני תמיד הייתה טובה יותר מבמחצית הקודמת. תמיד. נראה לי שזה כל מה שכל אחד מאתנו יכול וצריך לשאוף אליו. בכל יום נתון היא הייתה טובה יותר משהייתה ביום שלפני כן".

בלטה כנערה אופטימית וחיובית , בעלת רגישות יוצאת דופן לאחר, קשובה מאוד לסביבתה. אוהביה הדגישו את יכולתה התמידית לראות את הזולת, להכיר במצוקתו ולהיות עולם ומלואו עבור כל אחד ואחת.

בכיתה י"א הצטרפה למשלחת בית הספר לפולין לביקור במחנות ההשמדה. בהיותה בת למשפחה אשר איבדה רבים מבניה בשואה ראתה במסע זה חיבור לשורשיה והייתה נפעמת, מלאת רגש וגאה בשמה ובמקורותיה. ברגישותה חשה צורך לכתוב מפולין לאביה מכתב הממוען לסבתה, שנפטרה שנים קודם לכן - "סבתא שלי, אני רוצה להגיד שאני פה עכשיו בפולין, איפה שקרה האסון בו הרגו את משפחתך ואת נשארת, ובזכותך אני פה. בזכות ההחלטה שלך לעלות לארץ ישראל לפני... אני מצדיעה לך שהצלחת להמשיך בחיים שלך. אני אוהבת אותך גם בלי להכיר אותך, תודה על החיים שנתת לי".

שני הייתה ״פלפלית", סיפרה אימה. היו לה המון חברות והרבתה לעזור להן. חובבת אופנה וסטייל, נהגה להתלבש בסגנון הייחודי רק לה, להתאים סגנונות, בדים וצבעים במראה מודרני. בחופשות מבית הספר נהנתה לטייל ולנפוש בארץ ובחו"ל וטיילה פעמים רבות עם הוריה. אחת מהנסיעות החווייתיות ביותר עבורה הייתה נסיעתה עם אביה לארצות הברית לפני גיוסה לצה"ל, בנסיעתה פגשה את בני משפחתה הגרים שם.

ביום 27.10.2020 התגייסה לצה"ל ושובצה לשירות בחיל חינוך. לאחר שעברה הכשרה מתאימה שימשה בתפקיד מש"קית (מפקדת שאינה קצינה) חינוך בבסיס ההדרכה של חיל הרפואה. במאי 2021, זמן קצר לאחר הגעתה לבסיס, הדריכה קורס חובשים קרביים רב-משתתפים, קיבלה את הכבוד לפתוח את הקורס ומילאה את תפקידה בצורה מקצועית ומרשימה.

בחירתה בחיל החינוך ובמקצוע ההדרכה לא הייתה מקרית, היא ראתה בחינוך ובהקניית ידע מקור לשינוי והכוח להפיכתו של אדם לטוב יותר, לעיצוב אישיותו ולפיתוח דרכי החשיבה שלו.

שאבה הנאה מרובה משירותה הצבאי, חשה משמעות ותחושת עשייה בפועלה, יצרה קשרים חברתיים בקלות והייתה מוקפת חברות ואהובה. יחסה לסובביה היה נעים ואוהד, ראתה כל אדם באשר הוא. ליבה רחב והיא נכונה לסייע ולעזור בכל דבר ועניין.

אלוף-משנה דודי, מפקד היחידה כתב: "שני הביאה עצמה לידי ביטוי במקצועיות, ביצירתיות, באהבת חינם ובחריצות. חיילת רגישה ומסורה, אהובה מאוד על אחראי החינוך בקורסים ובהכשרות שעליהם הייתה אמונה. שני הצליחה להיכנס ללבבות של הסובבים אותה – חניכים, עמיתים ומפקדים והותירה חותם ערכי ומשמעותי בעיסוק בחינוך. מעשיה תמיד היו ברוח טובה, מכל הלב והנשמה, ובחיוכה התמידי הפיצה אור ורוח טובה".

בזמנה הפנוי נהנתה לעסוק בספורט, בעיקר בשחייה, השקיעה בלימודי התיאוריה לקראת הוצאת רישיון נהיגה.

בחודשיה האחרונים התמודדה עם מחלה, ולמרות מכאוביה שמרה על חיוך וגישה אופטימית הרואה את הטוב.

טוראי שני (שושה) בהיר נפלה בעת שירותה ביום ז' בתמוז תשפ"א (17.6.2021). בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי חולון. הותירה אחריה הורים.

אחרי נפילתה הועלתה לדרגת רב-טוראי.

כתבו בני המשפחה: "יכולתה התמידית של שני לראות את השונה, להכיר במצוקת הזולת ולהיות עולם ומלואו עבור כל אחד, ולו לרגע קט בחייו, אמורה לעורר אצל כולנו הערכה והשראה לעתיד טוב יותר, שבו נהיה כולנו קצת יותר כמו שושה, ונזכה להפיץ קצת אושר בעולם.

הלב של שושה היה יחיד במינו, כזה שאין שני לו. הלב של שושה היה כל כך טהור, אמיתי ובעיקר מכיל את כל מי שנקרה בדרכו, עד שבשלהי אביב 2021 הלב של שושה לא יכל עוד להכיל, ונדם".

הרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי כתב למשפחה: "למדתי על שני כי גילתה רצון עז לתרום בשירותה הצבאי ומילאה במסירות ראויה לציון את תפקידה. מפקדיה וחבריה מעידים ששני שאפה ללמוד ולהתפתח, ושהתאפיינה בשמחת חיים ורוחב לב והייתה מוערכת ואהובה על ידי הסובבים אותה. דמותה תלווה את דרכם של מפקדיה וחבריה, וזכרה יהיה נצור בליבנו לעד".

אבי, חבר המשפחה ספד לה: "אני לא מאמין, אני לא מאמין, שושה שני אהובה שלנו, העבירי עיניך סביב וראי, את האנשים שנקבצו ובאו לכאן, מכל קצות הארץ, המון אנשים, גברים, נשים, חיילות וחיילים, קצינים בכירים. המון אנשים וכולם באו לכבודך ורק את חסרה לנו... היית כרבנו הזקן, מושלמת במעלות טובות, דורשת מעצמך ומאחרים, רק את השלמות. לא כמעט שלמות, רק שלמות...

שני, שמך העברי בוהק ונוכח בכל מקום - בדיוק כמוך. לקיחת אחריות הייתה אחת מתכונותיך העיקריות. אחריות במשפחה. מלאת מוטיבציה ואחריות כלפי לימודיך, אחריות כלפי הזולת ובנוסף לאחריות, טוב הלב, טוב ומיטיב לזולת.

היית יפה כאפולו ויקינגית צעירה, מלאת כוח ושופעת חיים. כה אהובה על כל רואייך... ואת עלית בסערה השמיימה, בעודנו קוראים אחרייך: 'ילדה, ילדה, אל תלכי. חזרי אלינו'".

יונתן מחנך כיתתה ספד לה: "הייתי ואני עדיין מלא הערכה לשני ולדרך שהיא עשתה. גם כשהיה לה קשה התמודדה בעקביות, בנחישות, בשקט שלה, בלי להתלונן... היא הייתה אחד האנשים הכי חיוביים שהכרתי. נערה שמחה, נעימה ועדינה שכיבדה כל אחד ואחת מהאנשים שפגשה, משהו שראוי ללמוד ממנה. לעתים אנשים הישגיים נוטים שלא לראות את הזולת, אולם שני תמיד הצטיינה בנועם הליכותיה, בהיותה חברה טובה ונאמנה ובכבוד שהפגינה לכל מוריה ועמיתיה... אחת התחושות החזקות שאנחנו מרגישים עכשיו היא של החמצה. אנחנו תמיד נתהה מה חיכה לשני בהמשך הדרך היפה שלה בעולם... תודה על הזמן הנעים שהקדשת לנו, נתגעגע מאוד".

דניאלה, חברתה הטובה ספדה לה: "אין שושה בלי דניאלה או דניאלה בלי שושה, כי אנחנו חושבות אותו דבר, מתעצבנות מאותם הדברים, אוהבות את אותם שירים, קונות אותם בגדים, צוחקות מאותן בדיחות וחולמות את אותם חלומות. ושושה שלי לא תחלום יותר.

אני מבטיחה לך שאני אגשים את כל החלומות שלנו ושהקול שלך תמיד יהיה חלק ממני ומהמחשבות שלי. תמיד כשמשהו יצחיק אותי אני אדע שגם את צוחקת, ותמיד כשאתעצבן אשמע אותך מקללת יחד איתי. בכל צעד שאעשה בחיים את תלווי אותי משם למעלה, ותדעי שאני עושה הכול בשביל שתינו, כי תמיד היינו שתינו מול העולם ואולי זה נראה עכשיו שנשארתי רק אני אבל אני יודעת שאת שם, אני פשוט יודעת.

תנוחי שושה שלי, תרגישי את כל האהבה של כל אלה שבאו היום ללוות אותך בדרכך, שאולי הם חושבים שהיא האחרונה אבל היא לא, כי אני ממשיכה בכל הכוח בשביל שתינו...

שושה אהובה שלי, אני מרגישה שזכיתי. זו הייתה זכות ענקית שתהיה לי חברה עם כזה לב גדול ונשמה טהורה וענקית שמעולם לא אמרה רע על אף אדם, שרק אהבה את החיים. שהייתה עבורי חברה, אחות בלב ובנפש. בחייך את היית מלאך ועכשיו תהיי מלאך שבשמיים. אני אוהבת אותך ולנצח אשא אותך בליבי".

משפחתה של שני יזמה את הקמת עמותת "הלב של שושה", שמטרתה סיוע לילדים בתחום החינוך. כך כתבו: "שני ראתה את החינוך כמצבור של פעולות מכוונות אשר משפיעות על התנהגות האדם, עיצוב אישיותו, ופיתוח דרכי החשיבה שלו. מכאן מצאנו הלימה בין שאיפותיה, רצונותיה, והמוטיבציה שהציגה בחייה, לבין הנושא המרכזי ביעד הקמת העמותה. אנחנו, 'הלב של שושה', נמשיך את דרכה בגאון, כי ליבה אומנם נדם, אך העולם עדיין זקוק לו".

מצגת הכוללת תמונות ודברים לזכרה נערכה על ידי אוהביה.

שני מונצחת באתר ההנצחה לחללי הנח"ל וחיל החינוך בפרדס חנה-כרכור.