בן בלה ויוסף. נולד בשנת 1896 בעיר בודרקוב שבאוקראינה, ובהיותו בן חמש, בשנת 1901, עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. המשפחה התיישבה בפתח תקווה ושניאור למד בבית הספר "נצח ישראל" במושבה. הוא היה איש עמל מנעריו וכדי לעזור בפרנסת המשפחה עבד במאפיה של הוריו ואחרי כן כפועל חקלאי בפרדסי פתח תקווה. באחד ממכתביו לאחיו יהושע כתב שניאור: "נקרב אנו את הקץ במעשינו הפעוטים ברוחנו הכביר, כי בני בר כוכבא ורבי עקיבא אנו". בפרוץ מאורעות תר"פ (1920) והתערערות המצב במושבות הגליל העליון היה שניאור בין הראשונים שעלו לגליל העליון ונחלצו לעזרת תל חי. עבד בקבוצה בתל חי ואף השתתף בהגנה. בשעת הערב של יום כ' בכסלו תר"פ (12.12.1919) הותקפה תל חי ביריות על ידי שבטי בדויים והמותקפים השיבו אש והניסו את המתקיפים. שניאור שלא הספיק לחזור לחצר תל חי מעבודתו בשדה נפגע מהיריות ונהרג. הוא היה החלל היהודי הראשון שנפל בהגנת תל חי. הובא למנוחות בבית העלמין של תל חי. הניח הורים ואח.

העיירה קריית שמונה נקראת על שמו ושבעת חבריו שנפלו בהגנת תל חי. על לוח שיש למרגלות פסל האריה השואג חקוקים שמו ושמות חבריו. אחיו קרא לביתו אורה על שם שניאור. רשימה לזכרו התפרסמה ב"ילקוט תל חי" ונסיבות נפילתו נרשמו ב"ספר השומר", "ספר ההגנה" ו"מאה שנות שמירה בישראל".