בתם של יפה ואברהם. תהילה נולדה בטבריה, בבית חולים "פוריה", ביום כ"ט באדר ב' תשמ"ו (8.4.1986). ילדה רביעית במשפחה, אחות קטנה של ענבל, שי ואוהד. אחריה נולדה אחותה שיר.

תהילה הייתה תינוקת חייכנית, יפה, חכמה ואהובה על כולם. כבר בהיותה בת חצי שנה בילתה שעות במשחק בקוביות במעון "נעמ"ת" בטבריה.

בשנת 1989 החלה תהילה להתחנך בגן "רקפת". כעבור כשלוש שנים החלה את לימודי היסוד בבית ספר "ארליך" בטבריה. מתחילת דרכה בבית הספר היא בלטה כתלמידה טובה, והייתה הילדה האהובה על כל המורים והתלמידים.

בשנת 1998, משסיימה את לימודיה היסודיים, המשיכה תהילה לבית ספר תיכון "אורט" בטבריה. כהרגלה גם שם היא הצטיינה, הן כתלמידה והן כמי שתמיד מוכנה לעזור ולהתנדב לכל משימה. בשנת 2004 סיימה תהילה את לימודיה התיכוניים בהצלחה.

תהילה בגרה והייתה לנערה אהובה ואוהבת, אחראית ומי שתמיד נתנה יד ועזרה לכל דורש. היא הרבתה לתת מתן בסתר, ובחגים עסקה בחלוקת סלי שי למשפחות נזקקות.

תהילה תמיד הייתה מוקפת בחברים, איתם אהבה לצחוק, לשיר, לבלות ולרקוד.

ביום 21.7.2004 תהילה התגייסה לצה"ל. היא שירתה כנהגת במפקדת פיקוד צפון בחיל לוגיסטיקה.

תהילה נפלה בעת שירותה ביום כ"ז בסיוון תשס"ה (4.7.2005). בת תשע-עשרה הייתה בנפלה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותירה הורים, שתי אחיות ושני אחים.

כתבו בני משפחתה של תהילה: "אמרת שתהיי קצינה ושתתני כל מה שצריך למדינה שלנו.
אנו משפחתך מרכינים ראש בכל יום ובכל רגע. תמיד נזכור ונזכיר אותך."

באתר האינטרנט יוטיוב פורסם סרטון ובו תמונות של תהילה ודברי פרידה וגעגוע מבני משפחה וחברים. הדברים מובאים כשברקע שירם של ישי לפידות ורונן גרוס "בת מלך":
"רק רציתי להגיד לך ילדה שלי / אני רואה את דמעותייך / את ליבך המבקש לא על עצמך / על אחייך שסובלים עדיין.
לא, אל תדאגי ילדה הכול יהיה בסדר / תפילותייך מתקבלות שם במרומים / אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך / שבוקעות את כל הרקיעים.
תפילתך ילדה שלי אל תעצרי / שומעים אותך עד לשמים / כל השערים, כולם, גם הנעולים / נפתחים עכשיו כבד לשמים".

באתר פייסבוק נפתחה קבוצה ושמה "לזכר המלאך תהילה בוהדנה ז"ל", ובה כותבים בני משפחה וחברים מילות זיכרון וגעגוע לתהילה.

בתוך אתר האינטרנט "עד עולם" נפתח אתר לזכר תהילה ובו קורות חייה, תמונות רבות שלה, דברים מפרי עטה, הודעות על אזכרות, דברי זיכרון שכתבו בני משפחה וחברים ונרות זיכרון שהדליקו ומדליקים אוהביה.

בראש האתר כתבו בני המשפחה: "בכל שנה יש חודשים... בכל חודש יש שבועות... בכל שבוע יש ימים... בכל יום יש שעות... בכל שעה יש דקות... ובדקות יש שניות, בכל שנייה יש שבריר של שנייה...
לכל אדם יש לב ובכל שבריר של שנייה שיש לי בלב שם את נמצאת, כמו שעון שאינו מספיק לספור את שברירי השניות...
אוהבים ומתגעגעים אלייך".

יפה, אמה של תהילה, כתבה: "אומרים שהזמן מרפא את הכאב אבל זה לא נכון, ככל שעובר הזמן הכאב הולך ומתגבר... אני כואבת ובוכה בסתר כל יום, את בליבי ובמחשבותי. את הלכת והשארת חלל ריק ובית דומם, אין לי יותר חיים בלעדייך. תמיד תישארי בליבי ובזיכרוני".

כתב אברהם, אביה של תהילה: "בתי היקרה, כמה את חסרה. ליבי נחנק מדמעות. דמותך ניצבת מול עיני. אשמור ואזכור אותך תמיד".

ענבל, אחותה הבכורה של תהילה, כתבה:
"הזמן עובר חולף לו, חורף קיץ סתיו אביב, והנשמה בפנים נשרפת. הכאב גדל וגדל, הוא לא נגמר ולא נעצר. סוחף איתו זיכרונות שבכל יום ויום מתחברים לשרשרת של כאב עמוק בלב, אותם זיכרונות שלא אשכח: איך אותך גידלתי, איך אותך אהבתי, איך לך שרתי, איך לך החלפתי ועלייך שמרתי. זוכרת אותך צוחקת רוקדת ומאושרת, זוכרת אותך תמיד זוהרת, ילדה מאושרת. איך אותך אשכח ילדה יפה שלי?
הזיכרונות בי מדממים, והלב כואב ולא מאמין, לא מאמין".

ועוד כתבה ענבל: "היה בך כל היופי, היה בך כל האור, הייתה בך אהבה. עכשיו יש לך שקט ושלווה. את תמיד פה בסביבה.
מה עוד אוכל לבקש? ילדה קטנה שלי, איפה עוד אוכל לחפש את צחוקך?
כשאת פה לצידי, אין עוד מה לומר. ילדה קטנה שלי, עם לכתך בא הקושי והחיים נעצרו!
העתיד כבר מאחורייך, עוד לא הבנתי איך. כל רגע איתך היה מתנה ועכשיו הכול השתנה, ילדה קטנה שלי…
מחכה לך, אולי את לא יודעת שאני פה מחכה לך, ממרחקים קוראת לך, מחכה לך שתבואי. אני כאן לבד מושיטה לך יד, כל כך חיכיתי כל השנים והלילות.
אלוהים אלוהים... רוצה רק אותה, אנא שמור לי עליה.
תהילה שלי, את החלק החזק שבי, את כל החיים בשבילי".

שיר, אחותה הקטנה של תהילה, כתבה: "את הכוח, את הנשמה, משם אני אוהבת. שתדעי שאני לא יכולה בלעדייך, כל הדרכים מובילות רק אלייך. אין לי מילים, את לי כל החיים. אם הבטחתי דבר כעת לא יחסר לך דבר, רק לצידך זה מרגיש שלם, מרגיש שיש מחר.
שתדעי שאני לא יכולה בלעדייך כל הדרכים מובילות רק אלייך, בחיי שאני לא יכולה בלעדייך!
בכל בוקר נושאת תפילה שאת שוב תחזרי, אם את זוכרת אז זו סיבה טובה שתישארי".

ועוד כתבה שיר: "פרח יפה מלא חיים, צעירה, גיל נעורים / לא אדע מאיפה בא, גורל אכזר שבך פגע.
פרח יפה מלא חיים, אותך בלב תמיד אשמור / גורל אכזר אותך לקח, תהילה אותך לא אשכח!
גלגל כאב שמסתובב, הזמן זרע פרחי כאב / אותך זוכר, תמיד אוהב, תהילה את לי עמוק בלב.
דמעות כאב לא מפסיקות, בכל יום גרוני חונקות / אנא אלוהי עליה שמור. תהילה, אותך תמיד נזכור".

ריקי, קרובת משפחה, כתבה: "אלוהים למעלה לוקח מאיתנו רק את הפרחים ומשאיר לנו רק את הדרדרים. אלוהים לקח לנו פרח שרק החל לפרוח, הוא לקח שמש שרק החלה לזרוח.
אבל הים כה רועש וגועש, והמים היו כל כך עמוקים. אנחנו נשארנו כל כך כואבים, כל כך אוהבים, כל כך מתגעגעים אלייך תהילה כשמך היקרה".

יוסף, אחיין של תהילה, כתב:
"תהילה שלי, היכן את עכשיו? מה את עושה? האם טוב לך שם?
אני מתגעגע, אני חולם על מציאות שבה את חוזרת, הדלת נפתחת ואת נכנסת...
איפה החגים בהם שמחת, איפה השבתות בהן צחקת, איפה השירים אותם אהבת, איפה החיוך הרחב, איפה היופי המקסים?
תהילה, בלעדייך זה לא אותו דבר. בלעדייך זה שונה. כולם עצובים. במקום שתשבי איתנו יש תמונה שלך ומתחתיה נר זיכרון. כל שבת, כל חג, כל אזכרה וכל יום זיכרון זה נהיה קשה יותר ויותר. אני חושב לעצמי כמה את חסרה, כמה הבית דמם מאז שהלכת.
את היית הדודה האהובה עלי, ואת עדיין. הגעגועים משגעים את ליבי ואת מחשבותי...
תהילה אני כבר גדול, עוד מעט יש לי כבר בר מצווה ואת תהיי חסרה לי מאוד מאוד. אני מקווה שאולי את תחזרי. למרות שאני יודע שזה לא אפשרי לא אפסיק לחלום, לא אפסיק לחשוב ולא אמלא את החור שבליבי לעולם, אשאיר אותו רק לך".

סיון, גיסתה של תהילה, כתבה שיר לזכרה: "מעניין מי מחליט שם למעלה את סדר הדברים, מעניין למה את מכל האחרים / אז כנראה שחסרים מלאכים בשמים, ולא לחינם הדמעות זולגות כמים / כי מעטים הם האנשים המיוחדים בעולם, שנותנים מקשיבים ועוזרים לכולם.
כזו היית. הגנת עלינו פה, כל דבר רע הפכת לזהב, ומלמעלה תמשיכי להגן עלינו עכשיו / כי את תהילה בחורה עם ערך עליון, וכל אדם כפרט היה אצלך במקום הראשון / מלאה בנתינה ושופעת ים של מעלות, ומה נותר לנו, להיאחז בזיכרונות / את היית מלאך פה ותהיי מלאך גם שם, ובליבנו תישארי לעולם!"

מור, בת המשפחה, כתבה שיר זיכרון: "תהילה יושבת על כוכב, יושבת, רואה וחושבת / פריחה שנגדעה בשיאה, ומה שנותר בחיים בבריאה.
תהילה מנצנצת משם, מכוכב שבו היא יושבת שם במרום / כך היא נותנת לנו אות, שנדע שזה לא חלום.
ותהילה כואבת את כאבנו, הריקנות שנשארת בנו / תהילה נותנת סימנים בכוכב, ומראה עד כמה אנו חשובים לה.
כן, תהילה שיושבת במרום זה לא סתם חלום".

כתבה מרי, שכנה וחברה: "תהילה, מה לכתוב לך שאוכל לתאר את גודל הכאב והאהבה שלי אלייך.
למה תמיד הטובים הולכים? מה, חסר בשמים מלאכים, בגלל זה לקחו אותך? כן תהילה, את המלאך. היית ונשארת ותמיד תישארי כך.
פרח כמוך לא היה צריך להיקטף כך. היית צריכה להישאר ולגדול עוד קצת, היית רק בתחילת החיים.
אתה הכל יכול שם למעלה בשמים, לא יכולת לעשות משהו? כנראה שלא. רצית אותה שם איתך למעלה, ואיך לא, מלאך כמוה.
רק בקשה לי אליך אדון כל יכול, שתשמור על תהילה המלאך שלנו, על הפרח היפה הזה, ושתמיד תמיד היא תהיה איתנו בנשמתנו ובליבנו לעד".

בני משפחת גונן, חברי המשפחה, כתבו על פי אותיות שמה של תהילה: "תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. / היית כמו פרח שנקטף לעולמי עולמים. / יפה וחייכנית, צנועה ורגשנית. / לב זהב היה לך, ונפש מתוקה כמו מלאך. / הייתי יכולה לשבת שעות ועלייך לכתוב, ואז הכול שוב מבפנים מתעורר ושוב מתחיל לכאוב. אז כל שנשאר לבקש זו תפילה גדולה, שישמור עלייך אלוקים שם במרומים ואותך בליבנו ינציח לעולמים".

באתר עוד הועלו שירים לזכרה. אחד השירים הוא "אין עוד כמוך":
"מה נסתר לי בלב, הדמעה והכאב / מה גלוי בנשמה, את היית לי יד חמה / אני מוכנה לספר כל מה שעלי עובר / את תבכי גם איתי או שתבכי יותר.
מה נשבר לי בלב את עכשיו לא מבינה / את לא פה, שברת לי את כל הכללים אנא גלי קצת הבנה / את נמצאת כל כך רחוק אך בלב כל כך עמוק / תני לי רמז תני לי אות אל תאמרי להתראות"...