בנם של מיכל מרצדס וצוריאל. נולד ביום כ"ח באב תשס"ג (26.8.2003) במושב זבדיאל שליד קריית גת. ילד שני במשפחה שבה שלושה ילדים. אח לרביד ואביה. 

תובל גדל בקריית גת והיה ילד חינני, נעים הליכות, שמח וצנוע. תמיד נתן כבוד לזולת וראה את טובת האחר. סיפרה אימו: "הצליל של השם היה המהות שלו. אחד משמות הכינוי שלו היה תובי – מהסיבה הפשוטה שהוא היה ילד שכולו טוב. מגיל צעיר מאוד היה עסוק בהתנדבות ועשייה". 

הוא התחנך בקריית גת בבית ספר יסודי ובתיכון "אורט שלאון תעופה וחלל". בכיתה ז' נבחר לקחת חלק בתוכנית "הטייסת", שם התבלט ברצונו העז לתרום וזכור כתלמיד היחיד בבית הספר שהמשיך להיות פעיל בה עד כיתה י'. כשהיה בכיתה ט' גידל את שיערו על מנת לתרום אותו לחולי סרטן ובכיתה י"ב מימש את כוונתו - הסתפר ותרם את שיערו. 

אהבתו הגדולה הייתה "מגן דוד אדום", שבו חש הכי שלם ומשפיע. הוא התחיל להתנדב שם כשהיה בכיתה י' במסגרת פרויקט "מחויבות אישית", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך, וגם שימש כנציג מד"א במועצת הנוער העירונית בקריית גת.  

בנוסף, מעבר ללימודים התנדב בתוכנית "מדריכים צעירים" מטעם משרד החינוך (מד"צים), בתוכנית "מדריכי של"ח צעירים" (מש"צים) ובתנועת הנוער "אחריי", שם התחיל כחניך ובהמשך ליווה תלמידים בהכנותיהם לקראת גיוס משמעותי לצה"ל. הוא היה פעיל בתוכנית המצוינות "קרן רמון" ואף היה החניך הראשון שהפך שם למדריך. 

כשהיה בכיתה י"א קיבל אות הצטיינות ארצי מרשת "אורט" על מעורבותו החברתית ותרומתו לקהילה בעירו ונבחר לאחד מ"הכוכבים של אורט" - מנהיגים צעירים ומובילי דרך בתרומתם לקהילה ולחברה. 

אימו סיפרה שהנתינה שלו הייתה גדולה עד כדי כך שהיה צריך להזכיר לו שלפעמים צריך לעצור ולעשות גם עבור עצמו כדי למלא מצברים, אבל הוא השיב בחיוך: "ככל שתיתן יותר תקבל יותר".

אחותו סיפרה שלמדה ממנו להתנדב ולעזור, ושהוא דחף אותה להגשים את מטרותיה, ניחם אותה כשבכתה, גרם לה לראות את הטוב בכל דבר ואמר לה שכל מכשול הוא "רק מכשול בדרך לקפיצת מדרגה".

תובל בלט בכישרונו לנגן בגיטרה. סיפרה מורתו: "הייתה לך נפש של אומן, עדינה ורגישה שרק מעטים מתברכים בה. ניגנת בגיטרה בצורה שובת לב, ובאמצעותה ביטאת את תחושותיך ורגשותיך. המוזיקה הייתה עבורך כלי לחיבור עם אנשים, ואכן לא פעם שמענו אותך מנגן בהפסקות כשאתה מוקף תלמידים משכבות גיל שונות, מנותק מהעולם החומרי, צולל בתוך צלילים ומנגינות שיצרת".

כישרון נוסף שלו היה הבישול, וגם בו התקיימה נתינה, כי המאכלים שבישל שימחו את אלה שזכו לטעום מהם. כנער, בבוקרי שישי נהג לרכוב על אופניים בטבע, לצלם את הנוף וליהנות מהזריחה עם פק"ל קפה במעלה ההר. 

בכל הזדמנות טיפח את שלושת כלביו וטיפל בהם, וגם היה מסור לכלבים נוספים במסגרת עבודתו כמוליך כלבים (דוגווקר). 
אחרי סיום לימודיו ועד גיוסו לצבא הוא עבד בסניף של "מקדונלדס", נחשב לעובד מסור ומסודר מאוד ושאף להתקדם שם.  

ביום 28.3.2022 התגייס לצבא, לחיל השריון. לאחר סיום הכשרתו כתותחן הוצב בגדוד 53 בעוצבת ברק (חטיבה 188).

בתחילת שירותו הצבאי הוא כתב טקסט ארוך, מלא כנות והומור, שבו תיאר את משמעות היותו שריונר, ובו נכתב בין השאר: "כשאתה אומר לאנשים 'אני בשריון' מה הם חושבים? הם חושבים שאתה מתגעגע למשפחה שלך. תכלס, הם לא טועים. כולם פה מתגעגעים למשפחה השנייה שלהם. אבל המשפחה האמיתית שלך, זאת שהרווחת בדם, זיעה וגריז, תמיד איתך... להיות שריונר זה יותר מסתם לנסוע בטנק, יותר מלישון על סרבל במשך שבוע שלם בלי להוריד נעליים או להחליף תחתונים. זה אפילו יותר מעוצמת האש שאתה מפעיל בלחיצת כפתור. 

להיות שריונר זה הרבה דברים כמו מקצועיות, כמו משמעת. אבל להיות שריונר בשורה התחתונה זה רעות, מילה קטנה עם משמעות גדולה. להיות שריונר זה לאהוב את החבר שלך בכל לבבך, להיות מוכן למות בשבילו בלי לחשוב פעמיים, לחבק אותו ולבכות איתו... זה לדעת מה החבר שלך מרגיש רק על פי התזוזה הקטנה שלו בגבה. זה לריב עם הצוות שלך וכמעט ללכת מכות, אבל בסוף לתת כיף וחיוך ולשכוח מהכול.
כי להיות שריונר זה להיות חלק ממשפחה גדולה".

גם כחייל לא זנח את התנדבותו במד"א, וכאשר הגיע הביתה לשבתות אחרי שבועות רצופים בצבא, הוא התייצב שם למשמרות. כדי להציל חיים הוא ויתר על סעודות שבת בחיק משפחתו ועל מנוחת סוף השבוע. 

הוא אימץ את הציטוט של ג'ון לנון כמוטו לחיים: "בסוף הכול יהיה בסדר, ואם לא בסדר, סימן שזה לא הסוף", ונהג לומר כי "כעס הוא רגש שמבזבז זמן".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

יחידתו של תובל השתתפה בלחימה מתחילתה. בין פעילויותיו כלוחם השתתף בפעילות מבצעית בשג'עייה שבמזרח עזה ובשכונת זיתון עם גדוד 13 של גולני ולקח חלק בפעולות שונות. אף שסבל מבצקות חמורות ברגליו, הוא התעקש למלא עם חבריו את הפעילות המבצעית ולוותר על המנוחה שהוצעה לו.

ביום 4.12.2023, בפעילות מבצעית בשג'עייה, הטנק שלו נפגע מטיל נ"ט והוא נהרג.  

סמל תובל יעקב (תובי) צנעני נפל בקרב ביום כ"א בכסלו תשפ"ד (4.12.2023). בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית גת. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

ספד לו אביו: "תובי שלנו, פרח המשפחה, ילד חינני, אהוב וחייכן, כאבי כבד מנשוא... כולם אהבו אותך, אם זה בהתנדבות במד"א, אם זה אחרי. ילד שלנו, עטרת ראשנו, אהוב ליבנו, נתנו לנו אותך במתנה לזמן שאול... עשרים קיצים של אושר, שמחה, נחת וגאווה. תודה לך ילד שבחרת בנו להיות הורים. סליחה שלא הצלחנו לשמור עליך... אנחנו אוהבים אותך בן יקר שלנו, גיבור פרטי שלנו, נמשיך להילחם במקומך". 

אחיו רביד ספד לו: "היית כזה טוב בזמן שהיה לך כאן איתנו. תמיד היית מסביר פנים, חייכן, כל מקום שהלכת אהבו אותך... בנינו חלומות, קיווינו להגשים אותם, לטייל ביחד, לצעוד ביחד, להקים משפחה... אני אוהב אותך, גאה בך, אתה הגאווה של הבית, ושל כל עם ישראל... איש יקר, אח יקר, תודה לך על הזמן שזכיתי בו להיות אח שלך הגדול ולהדריך אותך. מתגעגע אליך, שמור על כולנו מלמעלה".

ספדה לו אחותו אביה: "תובי שלנו, תמיד תהיה איתנו. אתה השומר שלי. אני אוהבת אותך עד סוף היקום ובחזרה. אני אנציח אותך לנצח כאח שלי, הגיבור שלי ושל כל מי שהכרתי. כשיהיו לי ילדים אגדל אותם בדמותך". 

"מגן דוד אדום" ותורמיו הציבו אמבולנס לזכרו של תובל בתחנת מד"א קריית גת. 

השיר "הניגון שבך" נכתב לזכרו על בסיס מנגינה שהלחין ונמצאה לאחר נפילתו. הוא מופיע כקליפ אנימציה באתר "יוטיוב" (לחן: תובל צנעני, מילים: יצחק סוויסה ופריאל לוי, ביצוע: אורי עוז). 

תובל מונצח באתרים "remember" ו"למלא את החלל", ובאתר האינטרנט של רשת "אורט" שבמסגרתה למד. 

בבית הספר "אורט שלאון" שבו התחנך הקימו חדר הנצחה והוקדש לזכרו טקס חלוקת תעודות הצטיינות למצטייני מעורבות חברתית. ביום השנה הראשון לפרוץ המלחמה התקיים בבית הספר מרוץ לזכרו בו השתתפו התלמידים לצד לוחמי הגדוד שלו, מרוץ שמתוכנן להתקיים מדי שנה.,

בתחנת מד"א בקריית גת הוקמה פינת זיכרון לתובל, ולתחנה נתרם ע"י ידידי מד"א אמבולנס לזכרו. המשפחה יזמה תרומת מפעמים (דפיברילטורים, למתן שוק חשמלי ללב) שניתנו לכל כונני העיר וכן לשימוש במרחב לכיש.