בנם של סיגל ועמיחי. נולד ביום ז' בניסן תשס"ב (20.3.2002) ביישוב בת חפר שבעמק חפר. אח לבר וליה.

תום גדל בבת חפר כחמש שנים, עד שעבר עם משפחתו לאוסטרליה בשליחות מקצועית של הוריו. כעבור ארבע שנים, כשהיה בכיתה ד', חזרה המשפחה לארץ והשתקעה במועצה המקומית תל מונד שבשרון. תום למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "בית חינוך ע"ש יצחק רבין", שם הצטרף למגמת הסייבר.

החיבור המחודש למנטליות הישראלית היה קצת קשה לו בתחילה, אך הוא הסתגל והתאקלם במהירות. מילד ביישן ומופנם הפך לנער מרשים, מנהיג ומוביל, ישראלי בכל ליבו ונשמתו.

מגיל צעיר אהב טבע, נהג ללכת יחף ולטייל בפרדסים הסמוכים לביתו, וככל שגדל נהנה לצאת למסלולי טיול הרפתקניים ומאתגרים.

היו לו מאות חברים, וכל דבר שנגע בו – עשה בהצטיינות. הוא היה ספורטאי מצטיין, נגן גיטרה מחונן ותלמיד מבריק שסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. גם ביחסים בין אישיים היה מוצלח במיוחד ועל כך העידו מאות החברים שהקיפו אותו. כשנשאל על ידי קרוביו איך הוא מצטיין תמיד, נהג לחייך ולומר: "כמו גדול".

עם סיום לימודיו בתיכון, התנדב תום לשנת שירות בגרעין "עודד" של חטיבת "בני המושבים" (מבית תנועת "הנוער העובד והלומד") במועצה האזורית גלבוע. לאורך השנה, הדריך בקיבוצים יזרעאל ותל יוסף והיה מדריך אהוב ומשמעותי. חניכיו כינו אותו "מלאך בדמות אדם", סיפרו שהיה אדם מדהים וצנוע, והפך את השנה לחווייתית ומלמדת עבורם. חבריו לקומונה תיארו אותו כחבר אהוב, שתמיד דאג לכולם ועשה הכול ברוגע, בהומור ובקור רוח. לדבריהם, כבר אז ניתן היה לראות שתום נועד לעשות דברים גדולים.

ב-19.12.2021 תום התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) – יחידת העילית של חיל ההנדסה הקרבית. הוא עבר הכשרה בפלגה לסילוק פצצות ובסוף המסלול, שובץ ביחידה הרב-ממדית (יחידה 888, הנקראת גם "יחידת רפאים"), יחידת קומנדו מיוחדת הכוללת לוחמים מכלל חילות זרוע היבשה.

תום היה לוחם אמיץ ודעתן, בעל יכולות יוצאות דופן וכישורי מנהיגות בולטים. הוא זכה להערכה רבה ממפקדיו ומחבריו ליחידה, ושימש דוגמה ומופת בצניעותו, בערכיו וברוח הלחימה שלו.

הייתה בו רגישות עמוקה, לצד אינטליגנציה גבוהה ואופטימיות בלתי נלאית. תמיד חיפש את ה"כן" – מה אפשר לעשות, אילו פתרונות אפשר למצוא, ומעולם לא אמר נואש. הוא היה איש של אנשים, איש שיחה, שהביא עמו צחוק ורוח שטות לצד אחריות ורצינות. חבריו מספרים שהיה ה"דבק" של החבורה, השרה סביבו רוגע ושלווה, תמיד ידע הכול, סיפק תשובה לכל שאלה, ואף פעם לא היה משעמם איתו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

תום שהה בבית אימו ברמת גן כשפרצה המתקפה, ומיד הוקפץ ליחידה. יחד עם חבריו, לחם בקיבוצים בארי ואורים בימיה הראשונים של המלחמה, ובהמשך נכנס ללחימה בשטח רצועת עזה.

לאחר חודשים ארוכים של לחימה, כשהצוות שלו ביחידה הרב-ממדית עמד לקראת שחרור, ביקש תום לחזור ליהל"ם ולהכשיר צוות סילוק פצצות, וחתם קבע לשנה על מנת להגשים את חלומו.

עם סיום הכשרת הצוות, עלה עם חייליו לגבול הצפון, שאליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון. יחד, לחמו במסגרת התמרון הקרקעי בלבנון ואף יצאו למבצעים בסוריה. תום הוביל את חייליו במקצועיות, בתעוזה ובנחישות, וקצר איתם הצלחות מבצעיות רבות.

גם ברגעים מאתגרים, שמר על אופטימיות, ידע לעודד ולחזק את חבריו ואת פקודיו והצליח להכניס רגעי יופי ורגישות לסביבה הקשוחה של שדה הקרב. חבריו מספרים כי ברגעי ההפוגה, נהג להקריא להם קטעים מספרי פילוסופיה ופרוזה שאהב, בהם "התפסן בשדה השיפון" (מאת ג'יי די סלינג'ר), "זן ואמנות אחזקת האופנוע" (מאת רוברט מ. פירסיג) וספרים של הרמן הסה.

במהלך המלחמה, הכיר את נטלי, אהובתו, שריגשה אותו ונכנסה עמוק אל תוך ליבו. השניים חלמו לטוס יחד לארצות הברית בקיץ 2025, אחרי שחרורו המיועד של תום. משם, תכנן תום להמשיך לטיול במזרח, ובהמשך ללמוד פיזיקה או הנדסת חשמל.

במאי 2025 חזר תום יחד עם צוותו ללחימה בשטח רצועת עזה.

ביום שישי, 6.6.2025, יצא עם לוחמיו לפעילות מבצעית בעיר בני סוהילה שבדרום הרצועה, סמוך לחאן יונס. במהלך הפעילות, תום נהרג. איתו נהרגו שלושה לוחמים נוספים.

רב-סמל תום רוטשטין נפל בקרב ביום י' בסיוון תשפ"ה (6.6.2025). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

אימו, סיגל, ספדה לו: "תום, החיוך שלך הפך לסמל. 190 סנטימטר של יופי, אור, אומץ ואהבת החיים. לוחם יהל"ם, לא רק בשם היחידה אלא בלב, בברק של העיניים, בלב הגדול שלך שהקדים תמיד את הנשק. תום, היית מאלה שלא רק הולכים בדרך אלא סוללים אותה. אהבת לטייל, לראות עולם, להרגיש את הרוח בפנים ואת החופש ברגליים...

"החברים שלך הם העדות החיה לאהבה שפיזרת סביבך. לא משנה כמה היית עסוק, כמה עמוק היית בעזה, תמיד מצאת זמן לשיחה, לבדיחה, לחיבוק... כל כך קשה לעכל שאתה איננו, קשה לדמיין עולם שבו תום לא עוד צוחק, לא עוד מטפס על הרים, לא עוד כובש יעד או מחבק חבר, לא עוד מגיע הביתה עם חיוך מאובק... תום שלנו, לוחם ואדם, תודה על שהיית, תודה על מה שהשארת".

אביו, עמיחי, כתב במלאת שלושים לנפילתו: "בני אהובי. נפרדת ממני לפני חודש... אני יכול כמעט לשמוע אותך לוחש לי: 'הכול טוב אבא. יהיה בסדר. אתה תמשיך הלאה ואני כאן איתך לדאוג שיהיה טוב. אני איתך ואעזור לך לצלוח את הימים הכאובים האלו וגם לחזק אחרים. כי רק ככה כשאנחנו ביחד יש לנו רעות וחברות ואהבה וחמלה, ואת הכוח להמשיך במשימת חיינו'. שומע אותך ולא מאמין שהיית המלאך שלי ועכשיו אתה המלאך של כל העם הזה".

תום מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של עמותת יהל"ם, ובאתר ההנצחה האינטרנטי של עיריית רמת גן, מקום מגוריה של אימו.

הוא מונצח באתר האינטרנט של התיכון בו למד, "בית חינוך ע"ש יצחק רבין" בתל מונד.

עמוד הנצחה לתום נפתח באינסטגרם תחת השם remember_tom_rotstein.