בנם של כרמלה ונסים. נולד ביום ה' באדר ב' תשל"ג (9.3.1973) בבאר שבע.

תומר גדל והתחנך בבאר שבע, למד בבית הספר היסודי "נטעים מיתרים" ובתיכון "יוצר עתיד קמ"ג" בעיר.

ילד טוב לב וחייכן, תלמיד טוב בעל אופי נעים, מאור פנים וכבוד לזולת. הייתה לו ילדות שמחה, תמיד היה אהוב ומוקף חברים ואת רוב זמנו הפנוי בילה בחוץ עם חבריו, בעיקר במגרש הכדורגל השכונתי.

תומר אהב מאוד כדורגל, אהד את קבוצת "הפועל באר שבע" וצפה במשחקים בכל הזדמנות. הוא היה אנין טעם, נהנה מאוכל טוב ובעיקר אהב לאכול קציצות ירק וקיצ'רי – תבשיל אורז ועדשים מהמטבח העירקי.

ב-27.10.1991 התגייס לצה"ל, שירת בחיל הטכנולוגיה והאחזקה (אז – חיל החימוש) בתפקיד רתך.

כשסיים את שירות החובה המשיך לשירות קבע בחיל. הוא היה מוכשר מאוד, חכם, יצירתי ובעל ידי זהב, והותיר טביעת אצבע ייחודית בכל דבר שבו נגע.

גם עבודות שבלוניות, שלא דרשו ממנו יצירתיות מיוחדת, הצליח תומר להפוך למלאכת מחשבת של ממש, וכשנדרש לכך – ידע לנתב את היצירתיות שלו לפתרון כל בעיה שצצה.

הוא נתן את כל כולו לכל מה שעשה, היה מסור ומחויב מאוד לעבודתו. תמיד היה שם עבור חייליו אשר הרבו להגדירו כאב, ידע להסתכל על כל מצב בצורה מבינה ומכילה וקיבל מפקודיו וממפקדיו שפע של אהבה והערכה. רבים מחייליו אף סיפרו שנתן להם השראה ושבזכותו בחרו בקריירה צבאית.

מעל לכול, תומר היה איש משפחה. את אשתו, שרון, הכיר בגיל חמש-עשרה, ולשניים הייתה זו אהבת נעורים ראשונה. תומר ראה את משפחתו כמפעל חייו. השניים הביאו לעולם ארבעה ילדים – שגיב, נתנאל והתאומות שירז ותאיר.

תומר היה אב למופת שנהנה לעשות הכול עם ילדיו. בית המשפחה היה מלא בעבודות שיצר בשתי ידיו, תוך שהוא מלימד את ילדיו לבנות, לתקן ואפילו לרתך. נוסף על כך, תומר נהג לטייל עם המשפחה ברחבי הארץ, סחף אותם באהבתו לספורט ובעיקר לכדורגל, ויחד נהגו לעקוב אחרי הליגות השונות ואף לטוס למשחקים בכל העולם.

תומר אהב אקטואליה, עקב בקביעות אחרי החדשות בארץ ובעולם והיה בקי בכל מה שקורה. מדי בוקר נהג לשמוע רדיו ולהתעדכן בחדשות השונות, והכיר את שמותיהם של אנשי תקשורת מכל הערוצים. בכל תחום בו התעניין, מאקטואליה ועד ספורט, נהג לשתף בתובנות מאירות עיניים ומעניינות.

תומר היה אדם שקט ועניו מאוד, שדיבר עם כל אדם בגובה העיניים, לא משנה באיזה מעמד ותפקיד הוא היה. לכל מקום בו נכח הביא עמו שמחת חיים והרעיף אהבה על כל סובביו.

גם כשחלה בסרטן, שמר על תקווה ועל אהבה גדולה לחיים. הוא שוחרר מתפקידו כדי לקבל טיפול, אך התעקש לחזור לשירות והמשיך בעבודתו עד ימיו האחרונים.

באוגוסט 2016, לאחר כשנתיים של מאבק אמיץ במחלה, הלך תומר לעולמו.

רב-סמל בכיר תומר ברהום נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז בתמוז תשע"ו (2.8.2016). בן ארבעים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות, הורים ואחים.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אתה תמיד תהיה לנו מלך העולם, תמיד עם החיוך הכי מושלם" (מתוך השיר "גיבור של אימא", מילים: משה פרץ).

אשתו, שרון, כתבה: "תומר שלי, כל כך קשה לי וכואב והזמן לא מרפא. אני חושבת עליך ומדברת עליך המון, עדיין עם דמעות בעיניים. מתגעגעת אליך, תהיה בליבי לעד".

"תמיד החיוך שלך עולה לי בזיכרון", כתב יונתן, ששירת במחיצתו של תומר, "תמיד היה כיף לדבר איתך על כל נושא ותמיד היית צנוע וישר. אהבת את כולם סביבך והיית אבא לתפארת לילדים ובעל אוהב. מקווה שאתה רואה אותנו משם ויודע כמה כולם אוהבים אותך וכמה אתה חסר. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".

"אוהבים וזוכרים אותך, מפקד יקר מפז", כתב אלעד, חייל שלו.

תומר מונצח באתר ההנצחה לחללי חיל הטכנולוגיה והאחזקה בנתניה. הוא מונצח באתר ההנצחה של המועצה האזורית מרחבים ובמיזם "מתכון עם זיכרון".       

משפחתו של תומר ערכה טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.