בנם הבכור של עדינה ואייזיק. נולד ביום ח' בכסלו תשמ"ט (17.11.1988) בכפר סבא. אח לזיו.
תומר גדל והתחנך בכפר סבא. ילד טוב לב ואהוב על הבריות, מלא שמחת חיים עם חיוך כובש. למד בבית הספר היסודי "אוסישקין", בחטיבת הביניים "חיים בר-לב" ובתיכון "הרצוג". מהוריו ינק ערכים של אהבת הארץ, אהבת העם וכיבוד הזולת. נער כריזמטי שנולד להוביל, כדברי יקיריו.
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. תומר הסב להוריו גאווה ונחת וטיפח עם אחיו קשר קרוב. זיו אחיו סיפר שהיה עבורו מקור השראה, אח גדול שאפשר לסמוך עליו, שנותן עצה טובה ומטה אוזן קשבת.
ביום 11.3.2007 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 12 בחטיבת "גולני". עד מהרה בלט במקצועיותו, במסירותו ובכושר מנהיגותו וזכה להערכת מפקדיו. הוא יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ובהמשך לקורס קציני חי"ר וחזר לפקד על מחלקה בגדוד.
כעבור זמן, יצא ללימודים, עבר קורס מפקדי פלוגה (מ"פ), שב לחטיבה וכיהן במספר תפקידים: מ"פ הכשרה, מ"פ מבצעית, מפקד "עורב", מ"פ בגדוד "גפן", מפקד שטח 100 (שטח האימונים של סיירת גולני) וסמג"ד סיירת גולני.
תומר היה איש צבא בכל רמ"ח איבריו, מחובר למורשת ולהיסטוריה של מדינת ישראל, של חטיבת "גולני". היה לוחם עז רוח, מפקד אהוב ונערץ, מודל לחיקוי והשראה. הוא נודע כלוחם ללא חת, מפקד שסחף אחריו את פקודיו והיה "עמוד האש ההולך לפני המחנה". היה בתומר משהו אחר, מיוחד. כל מי שפגש בו ראה זאת מייד. לצד המקצועיות, הקשיחות והסמכות, היה לו מבט רך ואבהי והוא בורך ביכולת להנהיג ולרגש במילים פשוטות וחמות. איש של אנשים, רוח, מורשת ועשייה.
תומר הכיר את אשירה כשהייתה מדריכה ב"רשות הטבע והגנים" במסגרת שירות לאומי והוא מפקד מחלקה שהגיע עם חייליו לסיור במצדה. אשירה סיפרה כי למרות שבאו מרקע שונה, התאהבו. בני הזוג נישאו ובנו את ביתם בקיבוץ אלמוג, בצפון אזור ים המלח. בשנת 2020 נולדה בתם ארבל. תומר היה איש משפחה למופת, בעל אוהב ומפרגן, אב מסור ומחבק שהרעיף אהבה על בתו ובילה עמה בכל הזדמנות למרות הקריירה הצבאית התובענית.
תומר טיפח תחביב משותף עם אחיו זיו - טיולי שטח. הם קנו טרקטורון וג'יפ ישנים, שיפצו אותם וטיילו עמם בשבילי הארץ.
בשעות הפנאי אהב להאזין לזמרים ישראליים, בהם חיים משה ושלמה ארצי. השיר האהוב עליו היה "שלום לך ארץ נהדרת" של יהורם גאון.
בקיץ 2023 תומר מונה למפקד גדוד 13 בחטיבת "גולני". בכניסתו לתפקיד נשא דברים: "אני מתחייב בפניכם שזהו תפקיד חיי. אני מתחייב בפניכם לתת את כל מה שאני יודע ועוד קצת. לאהוב אתכם אהבת נפש ובאותה העת לקרוע לכם את הצורה ולהכין אתכם למלחמה. מתחייב אני בפניכם כי בכל יום בבוקר כשאעמוד מול המראה אבחן את עצמי בצורה נוקבת האם אני ראוי לדבר האדיר הזה שהוא פיקוד עליכם. רק ימים יגידו האם הייתי ראוי או לא. ההתחייבות השנייה היא לכל עם ישראל, אך ההתחייבות הזו אינה פרטית שלי. ההתחייבות הזו היא בשם כל גדוד 13, כי הרי לא אוכל להתחייב לכזה דבר מבלי שהחבורה המופלאה הזאת של אנשי הגדוד עומדת מאחוריי. אני מתחייב בפני עם ישראל בשם גדוד 13 שלא משנה כמה תהיה קשה המשימה, כמה נפגעים יהיו, לא משנה אם המשימה תהיה בצפון, בדרום, מעל לפני הקרקע או מתחת לפני הקרקע, לא משנה אם המשימה תהיה ביום קיץ שרבי או ביום חורף סוער, ביום בהיר או בלילה חשוך -גדוד 13 לעולם, אבל לעולם, לא יישבר".
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
באותו בוקר תומר שהה בביתו בקיבוץ אלמוג עם משפחתו והוקפץ לאזור העוטף. גדוד 13 שעליו פיקד החזיק באותה תקופה את קו גזרת נחל עוז. בתוך דקות עלה על מדים ויצא לדרך.
כשהגיע לקיבוץ כפר עזה, הצטרף מייד ללחימה. תומר עבר מבית לבית, נלחם במחבלים ושחרר משפחות נצורות. בשעת ערב הגיע לביתם של איתי והדר ברדיצ'בסקי שנרצחו. בין ההריסות מצא את ילדיהם גיא ורועי, תאומים בני עשרה חודשים ששרדו שלוש-עשרה שעות לבדם. הוא אסף אותם אליו, כיסה אותם בשמיכה, הכניס אותם לנמ"ר (נגמ"ש מרכבה) והביא אותם למקום מבטחים.
ב-11 באוקטובר 2023 פנה תומר ללוחמיו, אחרי שבקרבות נפלו עשרות מחבריהם, ובפיו מסר ברור - גדוד 13 לא נשבר: "חבר'ה, גדוד 13 גיבורים. דור יום הכיפורים, אחד לאחד. עוד עשר שנים יהיה מג"ד גיבור לגדוד 13, עם לוחמים גיבורים, חלקכם כבר תהיו הורים. הוא יקפיץ את הגדוד ביום הכיפורים ויספר עליכם, ויראה תמונות של ההרוגים שלנו. אז כנראה שאתם לא כאלה מפונקים, ולא פחות גיבורים, וכנראה שאתם לא דור האייפון. אז כל הכבוד לכולם, אני גאה אחד אחד במי שעומד פה, אבל זו רק ההתחלה". בכושר מנהיגותו הצליח לבנות את הגדוד רסיסים-רסיסים ולהכין אותו לקראת התמרון הקרקעי.
תומר וגדוד 13 היו בין הכוחות הראשונים שנכנסו להילחם ברצועת עזה. הוא הוביל את פקודיו בגבורה ובנחישות והחדיר בהם רוח קרב. לפני הכניסה לעזה אמר להם: ״גבורתם של נופלי גדוד 13 מלווה אותנו בכל צעד שנעשה. הם איתנו, ממש איתנו. אני מרגיש שארבעים ואחד הלוחמים של גדוד 13 מחפים עלינו מלמעלה. המלחמה תיגמר בניצחון ענק ותבוסה לאויב. הניצחון יגיע בזכות הבנים ומה שהקריבו".
בהקלטת הקשר האחרונה, דקות לפני שנפל, אמר תומר למפקדיו: "אני כאן אומר לכם, עם כל הגדוד שלי, מה שצריך נעשה, לפנות, לכבוש יעדים, לבודד, רק תביאו משימות, עבור".
ביום 12.12.2023 לחמו תומר והגדוד שלו בשג'אעייה שבצפון רצועת עזה. צוות קרב משולב עסק בטיהור מבנים ונקלע למארב מחבלים. בהישמע הדיווח בקשר, מפקדי הגדודים ששהו במרחב, ובהם תומר, הגיעו מייד. תומר הסתער תחת אש כדי לחלץ את הנפגעים ונהרג. בקרב נפלו תשעה מפקדים ולוחמים נוספים.
סגן-אלוף תומר גרינברג נפל בקרב ביום א' בטבת תשפ"ד (12.12.2023). בן שלושים וחמש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה ובת, הורים ואח.
אשתו אשירה ספדה: "אני אוהבת ומתגעגעת כל כך, כמו פרח שצמא למים... אני חזקה, אני דואגת לעצמי וגם לארבל. אני איתך ותומכת בך ואעשה כל שיידרש. עד אז נשיקות אהוב שלי, חיבוק ענק וארוך, כזה שהריח שלי מתערבב בשלך ומשאיר חשק לעוד... קר לי בחוץ אבל חם לי בלב. תמיד נתת לי להרגיש נאהבת. תמיד אנשים תוהים איך זה להיות אישה של איש צבא, אבל לא הייתי מחליפה אותך באף אחד. היית אבא למופת, אבא של ארבלי והיית האיש שלי והייתי האישה שלך. תומר, גדוד 13 לא יישבר לעולם. הוא לא נשבר ולא יישבר. אני אוהבת אותך, תבוא לבקר אותי".
זיו אחיו ספד: "היית גיבור ישראל עוד לפני המלחמה. אני לא מכיר אנשים כמוך. אני לא אומר כי אתה אח שלי. אני מאמין בזה... ידעת לשלב בשלמות את המתח המוכר בין להיות אנושי ועדיין מקצועי. כשארבל נולדה גיליתי צד נוסף בך. לא הבנתי איך אפשר להיות כל כך קשוח בצבא וכל כך רך לילדה. הבנו שצריך לנצל כל רגע ושנקנה ג'יפ ביחד. ידענו שזו זכות להגן על המדינה. מנחם אותי לדעת שהיית שלם עם מה שעשית. לא יכולתי לבקש אח גדול טוב יותר. פיזית אתה לא פה אבל תמיד תישאר איתי בלב. אני מבטיח להמשיך לטייל, לצחוק ולעשות כל מה שאהבנו לעשות יחד".
לזכר תומר הוקמה עמותת "קווים לדמותו – תומר" (אתר העמותה ובו פירוט הפעילויות – בדרכי תומר, www.bedarkei-tomer.com), והופצה מדבקה עם המילים "באנו להיות קווים לדמותו".
אחיו זיו שיפץ ג'יפ שרכשו יחד, והטביע על הג'יפ את דיוקנו של תומר.
בני משפחה, חברים ופקודים של תומר עורכים לזכרו מסעות שטח וטיולי אופנועים באזור ים המלח ובעוטף עזה.

