בן מזי ואליהו. נולד ביום י"ט בסיוון תשנ"ג (8.6.1993) בנס ציונה. אח צעיר לנטלי.
תומר, ילד אנרגטי ותוסס עם תלתלים ארוכים ויפים, גדל והתחנך בראשון לציון ובנס ציונה. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה וחצי ומאז גר עם אימו. הקשר עם אביו היה קרוב, ולא פעם שני ההורים יחדיו יצאו עם הילדים לטיולים, למסעדות ולבילויים.
מגיל צעיר הפגין יכולות גבוהות בתחום הריאלי ואינטליגנציה גבוהה מאוד. לאימו נאמר שבזכות יכולות אלו הסתדר טוב עם ילדים מבוגרים ממנו. בגיל שלוש למד חישובים מתמטיים בזכות משחק המחשב "סופר מריו" בו צבר מטבעות מדומים. כשקיבל דמי כיס מאימו, הלך לחלפן כספים וביקש להמיר את הסכום לדולרים, כך שיפר את היכולת המתמטית שלו.
בגן הילדים לימד את חבריו להשתמש במחשב, הפגין שליטה במיומנויות הנדרשות למרות שלא היה לו מחשב בבית.
בגיל שש הופיע בטלוויזיה בערוץ "הופ קטנטנים" ושיחק בסדרות ובהצגות בכישרון רב. ניחן גם ביצירתיות, ובכיתה ד', לאחר שצייר ציור לתערוכה בבית ספרו בראשון לציון, הציג אותו מול קהל ההורים והסביר ברהיטות את הכוונה העומדת מאחוריו. הציור הועבר לתצוגה במוזיאון בעיר.
בחטיבת הביניים נבחר לכיתת מחוננים, אך ויתר. בתום לימודי החטיבה המשיך לתיכון "אורט תל נוף" במושב בית אלעזרי, היה תלמיד טוב והצטיין במיוחד במקצועות מתמטיים. לעיתים אף תיקן שגיאות של מוריו, כך בחטיבת הביניים וכך בתיכון.
ציוניו במבחנים היו מעולים, אף שלא תמיד אהב לקום בבוקר לבית הספר. את בחינת הבגרות בפיזיקה סיים בהצלחה בלתי רגילה, עד כדי שנחשד בהעתקה. כדי להוכיח את רמתו הגבוהה ויכולותיו עשה מבחן חוזר, ובמבחן זה קיבל ציון גבוה יותר מאשר במבחן הראשון. שמו הטוב הושב לו.
היה לו קשר קרוב להוריו. החיבור בינו ובין אימו מזי היה עמוק ומיוחד וכלל הרבה הומור וצחוק. בכל פעם שהאם הייתה עצבנית או עצובה, הצחיק אותה והצליח לשפר את מצב רוחה. הוא נפתח בפניה, סיפר לה את סודותיו הכמוסים ואמר שכשיקים משפחה, ירצה שהיא תחנך את ילדיו. לדבריה, "הוא היה ממש ילד של אימא".
הקשר עם אחותו נטלי היה קרוב אף הוא. השניים היו חברים טובים בלתי נפרדים, הוא אהב אותה אהבת נפש. מגיל צעיר לא רצה לעשות דברים בלעדיה, השניים היו מתחפשים יחד בחג פורים, ובתמונות משפחתיות סירב להצטלם אם אחותו לא הייתה בתמונה איתו.
תומר בורך בחוש הומור וביכולת להצחיק אחרים. שיחה רגועה בבית הייתה מתמלאת צחוק וקולות שמחים ברגע שהצטרף אליה, וכשנעדר מייד חשו בני הבית בחסרונו. גם חבריו סיפרו שהצחיק אותם ושניחן בקסם אישי. חבר המשפחה סיפר: "אני זוכר את הקסם שהוא הילך סביב כל הסובבים – הילד המקסים הזה בתוך שניות תקשר בצורה מדהימה עם כל האנשים שהיו מסביבו, תמיד עם הומור וחיוך נגע באנשים, בתוך שניות מהרגע שהגיע כבר הייתה אווירה של שמחה ואופטימיות".
היו לו תחביבים רבים, הוא בורך בידי זהב והכין יצירות כדוגמת מסגרות לתמונות, שרשראות ומזרקה מקלקר.
תומר צמח לגובה רם ומרשים. אימו סיפרה כי אופיו היה מנוגד לגודלו - היה בחור עדין, תמים ומנומס. כששמע אנשים מתחצפים, התעורר בו כעס. תמיד דיבר בשבחן של אנרגיות חיוביות ומחשבות חיוביות. את עצמו כינה "פיטר פן" וטען שיישאר צעיר לנצח.
בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בבסיס "חוות השומר".
בתקופת השירות אושפז מספר פעמים בבתי חולים. הוריו היו לצידו לאורך כל הדרך ותמכו בו כל העת. תומר העריך את מסירותם של הסובבים אותו, ובתקופה קשה זו ביקש מאימו להוציא כסף מחשבון הבנק שלו ולקנות לכולם פלאפל ושתייה. כדרכו דאג לאחרים ורצה לעשות להם טוב.
בתחילת שנת 2015, לאחר שחרורו מצה"ל, החל ללמוד לימודי שוק ההון במכללה בפארק המדע בנס ציונה. המשתתפים בקורס היו מבוגרים ממנו ביותר מעשור. הנושא עניין אותו והוא השקיע רבות בלימודיו. את המבחנים עבר בהצלחה, והתברר שהיה אחד מהתלמידים הטובים ביותר בבית הספר.
כל מי שהכיר אותו חש שהיה אדם מיוחד, נשמה טהורה, עם לב רחב וכבוד לזולת. אהב לתת מעצמו לאחרים, שימש משענת לחבריו, וכל אימת שראה ילד או מבוגר במצב של קושי או מצוקה, נרתם לעזור. קרה שחזר הביתה בלי נעליים או מעיל מאחר שנתן אותם לאדם נזקק. חבר משפחה כתב: "תומר ציון היה היהלום שבכתר, די היה להיות במחיצתו כמה דקות כדי להבין שיש בו המון טוב לב ואהבה לבני אדם – לא משנה מינם, גילם או דתם".
תומר ציון חנניה נפטר ביום כ"ה בתמוז תשע"ה (12.7.2015). בן עשרים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בנס ציונה. הותיר הורים ואחות.
הוריו הסכימו לתרום את איבריו מתוך הבנה שתומר אהב לתת בחייו ושיש להמשיך את דרכו זו. שבעה מאיבריו נתרמו, והמשפחה קיבלה תודות נרגשות מהאנשים שחייהם ניצלו בזכותו.
בכניסה למחלקת הלב בבית החולים "שיבא" בתל השומר ניצב פסל בדמות "עץ החיים" המציין את שמות תורמי הלב, ושמו של תומר ביניהם.
בעקבות פטירתו קעקע חברו הקרוב על זרועו: "מהיום אני זאב בודד".
חבר קרוב של המשפחה כתב על תומר: "לי הייתה פריווילגיה גדולה להיות עם ילד צעיר מהבן שלי אולם לימד אותי משהו על אהבה, שמחה, טוב לב ויכולת נתינה ענקית. הילד הזה נתן לי שיעור בהשתדלות להיות אדם שהוא גם בן אדם. תמיד הוא דאג לתת מעצמו לאחרים גם כשלו היה ממש קשה ... אין לי ספק ששם במרומים אתה ממשיך להעניק, לתת מעצמך וליצור מסביבך אווירה טובה, עליזה ושמחה, ואני מקווה שכשיומי יבוא, אזכה להיות בסביבה שלך".
כתב ברק, חבר: "תומר, חנן, צ'קפוני, כמה כינויים נתתי לך... כל הזכרונות שיש לי ממך רק טובים. היום שהכרנו בפורים בכיתה ט', הישיבות ב'זוז' עם כל החבר'ה, הישיבות בתיאטרון בבצפר, הישיבות על המחשב בקאנטר, צחוקים עד שש בבוקר, הסתלבטויות בכנרת עם עוד עשרים אנשים שאנחנו לא מכירים, וגם סתם ישיבות מתחת לבית שלך שהיינו יושבים שעות...
כולם זוכרים את טוב הלב שלך, את כמות האהבה שנתת לאנשים שאתה אוהב. בחיים לא ראיתי מישהו אחר שנותן ומראה כל כך הרבה אהבה... תמיד היית נותן לאנשים שחסר להם, אפילו שלך לא היה הרבה. ואת האיברים שלך תרמת לאנשים שהיו צריכים, וחיים ניצלו בזכותך...
לא אשכח אותך בחיים חבר. מקווה שתקרא את זה מלמעלה, תבין כמה היית חשוב לאנשים פה ונכנסת להם ללב, ותשמור עלינו משם".