בנם הבכור של סנדרה ועמית. נולד ביום י"ד באלול תשס"ד (31.8.2004) בחיפה. אח גדול לבן.

תומר גדל והתחנך בשכונת אחוזה בחיפה, למד בבית הספר היסודי "זיכרון יוסף" ובבית הספר העל-יסודי "עירוני ה'".

תומר היה ילד חייכן, חברותי ופיקח שכבר בגיל ארבע ידע לקרוא. בבית הספר היה תלמיד מצטיין, שנון, מפולפל ודעתן, אהב לנהל שיחות עמוקות עם מוריו ולהתווכח איתם, וזכה להערכה רבה מצידם ומצד חבריו.

אחרי שעות הלימודים, הצטרף כחניך לשבט "צופית" של תנועת הנוער "הצופים". בהמשך, שימש כמדריך והיווה מודל לחיקוי לעשרות ילדים.

תומר אהב מאוד כדורגל, אהד את קבוצת "מכבי חיפה" והגיע לכל המשחקים שלה. הוא אף ניגש למבחני קבלה למחלקת הילדים של הקבוצה, אך לבסוף ויתר על כך מחשש שהאימונים התובעניים יבואו על חשבון לימודיו.

בכל מסגרת שבה לקח חלק, תומר היה מרכז העניינים. אדם מלא חיים ושופע כריזמה, מנהיג מלידה שאי אפשר היה שלא להתאהב בו. תמיד צחק והצחיק את כולם, הפיץ סביבו אור, אהבת אדם ורוח שטות ושימש כ"דבק" של החבורה ושל המשפחה. בטבעיות הצליח לחבר, לאחד ולפייס מריבות, מעולם לא דיבר בגנותו של אחר וחיפש רק את הטוב בכל אחד ובכל מצב.

הוא היה איש נעים שיחה, אהב לספר וידע להקשיב וכך גרם לכל אדם להרגיש בנוח לצידו ונהנה לפתח שיחות ודיונים על כל נושא אפשרי. עוד נהנה לטייל ביערות הכרמל ולצאת למסיבות ולברים בעיר. חבריו מספרים שהיה ספונטני מאוד, וכשהיו יוצאים איתו לבלות ידעו שאין טעם בתכנון, שכן תומר כבר ינווט אל הבילוי הכי ראוי.

המוטו שהוביל אותו בחיים היה: "את ה'לא' כבר יש לך, עכשיו לך תשיג את ה'כן'". הוא האמין בעשייה וביוזמה, התנהל בצניעות ובענווה אך תמיד חתר למצוינות. "אני נהנה מלעשות דברים בצורה הטובה ביותר ובדרך שלי", כתב. "אוהב לעבוד קשה בשלל עבודות. עבודה עם אנשים גורמת לי לשפר ולייעל את היכולות שלי. כל דבר שאני עושה אשתדל לעשות הכי טוב שאפשר כי אני מאמין שמצוינות זה היסוד הכי חשוב שצריך להיות לאדם ובלעדיו הוא כלום וריק".

תומר היה בוגר מאוד לגילו, בעל הבנה עמוקה של החיים ורגישות גבוהה לסובביו. הוא ייעץ רבות לחבריו ואף להוריו, הציע לכולם אוזן קשבת וכתף לבכות עליה, וידע לומר את המילים הנכונות לכל אחד. בכל הזדמנות חיפש איך והיכן הוא יכול לעזור ושאף להשפיע לטובה על מעגלים רחבים ככל האפשר.

היו לו חלומות רבים, בין היתר שאף ללמוד משפטים ולעבוד עם דודו יונתן, אליו היה מחובר מאוד. מעל לכול, חלם להקים בית ומשפחה, ובחלומו היה אבא לארבעה ילדים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023 , בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים - יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה - מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

תומר היה חודשיים לפני גיוס כשפרצה המתקפה. מגיל קטן, חלם לשרת כלוחם בחטיבת "גולני", וכשקיבל את השיבוץ לחטיבה, היה נרגש ומאושר וספר את הדקות עד ליום גיוסו.

בזמן שנותר, חיפש כל דרך לסייע ללוחמים, למפונים ולפצועים. הוא תרם דם, התנדב ביוזמות להכנת חבילות מזון ואסף תרומות לחיילים. במסגרת מאמציו, פנה גם למחנך שלו מהתיכון וכתב לו: "המדינה הזאת הכי חשובה לי בעולם ואני מת להיות בקדמת הקרב, אבל מה שאפשר לעשות אני עושה".

ב-10.12.2023 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". ביולי 2024 סיים את ההכשרה והוצב ברכס רמים שבגבול הצפון, אליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון.

תומר היה לוחם אמיץ, מקצועי ויסודי, מנהיג שסחף אחריו את כל הצוות שלו. מפקדיו, שזיהו מתחילת הדרך את יכולותיו יוצאות הדופן, שילבו אותו במחלקה הפיקודית, בה משרתים לוחמים המיועדים לפיקוד. תומר לא הספיק לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), אך מונה למפקד כיתה עוד לפני כן, בזכות יכולותיו, מנהיגותו והכריזמה הטבעית שלו.

חייליו מספרים שבמקום לחלק פקודות, הוביל אותם על ידי מתן דוגמה אישית, וידע לתמוך ולחזק אותם ברגעים קשים ומאתגרים. "הוא נתן שקט לכל המפקדים והסגל בעשייה שלו", סיפר אחד ממפקדיו, "היה חייל מצטיין ובן אדם מדהים".

ביום חמישי, 19.9.2024, עסק הכוח של תומר בפעילות מבצעית סמוך למוצב פרג שברכס רמים. חולייה של מחבלי חיזבאללה שארבה ללוחמים מעבר לגבול, פתחה באש וירתה לעברם טיל נ"ט (נגד טנקים). תומר נפגע מרסיס ונהרג במקום.

רב-טוראי תומר קרן נפל בקרב ביום ט"ז באלול תשפ"ד (19.9.2024). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "אתה תמיד תהיה לנו מלך העולם, עם הלב והחיוך הכי מושלם, כמו בתמונות, בזיכרונות..." (מתוך השיר "גיבור של אימא", מילים: משה פרץ).

אימו, סנדרה, ספדה לו: "מהיום שנולדת היית הילד הכי יפה בגן, הכי חכם, הכי מוכשר, החייכן שלי, המוביל, הגאווה שלי. כל מה שעשית - עשית בשקט, בדממה עוצמתית שלא ניתן להסביר אותה במילים. חבר נאמן וטוטאלי, איש סוד של כל כך הרבה אנשים, תמיד רץ ראשון לתרום ודואג לכולם...

הרצון ללכת לקרבי ול'גולני' ולהתעקש איתי בנחרצות ולהבין שאין לי שום סיכוי מולך בבחירה שלך. 'מישהו צריך לעשות את העבודה', נהגת לומר... אתה מסוג האנשים שנכנסים לחדר ובלי לומר מילה מרגישים אותך במלוא עוצמתך, מגיל צעיר אתה עם תובנות והבנות של אדם בוגר עם ניסיון חיים עשיר... אוהבת אותך בעוצמות שלא ניתן לתאר במילים".

אביו, עמית, ספד לו: "תומריקו שלי, נסיך שלי, לפני כמה דקות חיבקתי אותך ונתתי לך נשיקה אחרונה, היית כל כך רגוע ושליו, אני פשוט לא מאמין שאנחנו ככה נפרדים בפעם האחרונה.

על כולם אומרים שהיו טובים חכמים ויפים אבל אתה באמת היית כזה, פשוט כזה. בך היה הכול, פשוט הכול. אין לך מושג כמה התגאיתי בך, כמה כל הזמן חשבתי ותכננתי את העתיד שלך וכמה מרגיש לי שלא הספקתי איתך כלום ואתה כבר לא תספיק.

עברו לי המון מחשבות עלייך היום בכל התחומים, והמחשבה שמילאה אותי בחיוך ושמחה היא שבכל הזדמנות אמרתי לך שאני אוהב אותך, ראיתי בעיניים שלך שידעת והרגשת את זה, פשוט ידעת כמה אני אוהב אותך. הרגשתי את זה גם בחיבוק האחרון שנתתי לך ביום רביעי האחרון כשהוקפצת למוצב ומשם לא חזרת.

מבטיח לך שאזכור אותך חייכן, מלא שאיפות ועם רצון לבלוע את העולם. מתנצל שלא שמרתי עליך יותר. אזכור אותך תמיד. אבא".

"היית האח הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי", כתב אחיו הקטן, בן, "אני מצטער שלא חיבקתי ואמרתי לך מספיק שאני אוהב אותך, אני מצטער שלא הייתי איתך מספיק בסופ"שים כשהיית חוזר - טוב, בסדר, היית עסוק בלבקר כל שעה מישהו אחר... חשוב לי שתדע שאני מעריץ אותך, חשוב לי שתדע שהלוויה היום הוכיחה כמה אין אחד שלא אהב והעריץ אותך... תדאגו לחשוב עליו בכל החלטה שאתם עושים, כי אני יודע שהטיפ שהיה נותן היה מסדר לכם את כל הראש".

באזכרת השלושים, ספד לו אביו: "ילד שלי. עברו קצת יותר משלושים ימים שאתה לא כאן איתנו, והגעגוע אליך רק הולך וגדל, הכמיהה לחיבוק ממך מתחזקת בטירוף והרצון העז לראות אותך ולהסניף אותך מטריף אותי.

קשה לי לדבר עליך בלשון עבר, קשה לי מאוד בלעדיך. היינו אבא ובן וגם חברים ביחד, הייתה לנו הבנה עיוורת בכל כך הרבה דברים, היינו מדברים עם העיניים ומבינים אחד את השני. היית הילד שכל הורה היה מתפלל שיהיה לו, הנכד שכל סבתא וסבא רוצים, היית נסיך. אני גאה בך, פשוט גאה להיות אבא שלך.

בשלושים הימים שעברו למדתי להכיר צדדים אחרים שלך, וכל זאת בזכות הסיפורים שהחברים שלך סיפרו עליך, דברים שמעולם לא שמעתי עליך והכרתי בך, סיפורים קטנים עליך, משפטים שאמרת, מעשים ומחוות שעשית. כל זה רק מראה לי כמה הלכת בטרם עת, וכמה היה לך עוד המון מה לעשות בעולם הזה ולא הספקת...

היית טוב לעולם, הייתה לך אינטליגנציה רגשית מטורפת שבזכותה הצלחת להבין ולחזק אותנו. מאז שנפלת אני כל הזמן חושב עם עצמי איך לא הצלחתי לשמור עליך, ואז מבין שבעצם הלכת אחרי החלומות שלך, וששום דבר לא היית עושה אחרת. מימשת את כל רצונותיך. גם אם זה היה רק 20 שנה, הן היו שנים מלאות, עשירות בעשייה ובחוויות.

ילד שלי, אוהב אותך עד אין קץ. אבא".

כתבה האם לאזכרת השלושים לתומר: "לקח לי זמן להצליח לכתוב לך. זהו לא הספד כי אתה ממשיך להיות איתנו כל הזמן ואלו לא מילות פרידה ואל תחשוב שזו השיחה האחרונה בינינו, כי כמו שאתה מכיר אותי נדבר עוד הרבה, אבל הרגשתי צורך שכולם ידעו וישמעו מעט גם ממני, על הילד המושלם שאתה.

תותי ילד יפה שלי, מהיום שנולדת היית הילד הכי יפה בגן. הכי יפה, הכי חכם, הכי מוכשר, החייכן שלי המוביל, הגאווה שלי. כל מה שעשית עשית בשקט, בדממה עוצמתית שלא ניתן להסביר אותה במילים. חבר נאמן וטוטלי, איש סוד של כל כך הרבה אנשים, תמיד ראשון לתרום ולדאוג לכולם. המשפחתיות והחום שקיימים בך, אהבת האדם והאכפתיות הנדירה שלך. אתה מסוג האנשים שנכנסים לחדר ובלי לומר מילה מרגישים אותך במלוא עוצמתך. אתה מצליח להמיס אותי עם החיוך שלך, עם המבט שלך. אני תמיד מגיעה עם סירוב נחרץ וברור בתחילת השיחה ומסכימה לכל מה שאתה מבקש בסופה...

נסיך שלי, אני רוצה שתדע שלמדתי להכיר עוד כל כך הרבה צדדים שלך, הטוהר שלך, טוב הלב שלך, הערכים שיש בך לא הפתיעו אותי אבל לא ידעתי שהצלחת לגעת בכל כך הרבה אנשים והכול בצנעה, בענווה ובאצילות שכל כך מאפיינת אותך.

כל חיי הרגשתי שאתה מגן עליי, שומר עליי ורוצה אותי חזקה. אז אני רוצה שתדע שאני חזקה, ממלכתית כמו שאתה מצפה שאהיה, מוקפת בזכותך בכל האנשים שאהבת והם אותך, הם נותנים לי כוח ואהבה ואני אמשיך להיות חזקה גם בשבילך ולמענך. אני גאה בך על הדרך שבחרת, על הגיבור והאדם שאתה. אני מבטיחה לך שלא יהיה יום שלא אנציח אותך, אפיץ את האור שלך בכל מקום שאפשר.

אני אוהבת אותך בעוצמות שלא ניתן לתאר במילים והגעגועים אליך הם אינסופיים אבל אני יודעת שיום יבוא וניפגש. לנצח אשאר האמא הגאה שלך. אני אוהבת אותך עד לכוכב שלא מצאו".

תומר מונצח באתר ההנצחה לחללי חטיבת "גולני", הנמצא בצומת גולני.

הוא מונצח באתר בית הנשיא. אימו של תומר יזמה את "סיכת הגיבורים" לזכרו ולזכר כל הנופלים במלחמה, הסיכה הוענקה לנשיא המדינה.

משפחתו ומכריו החליטו להנציחו ביוזמות חווייתיות ושמחות, המסמלות את השמחה ואת אהבת החיים שאפיינו אותו. בין היוזמות שנעשו לזכרו:

בגלידריית "אמיליה" בחיפה נקרא הטעם האהוב על תומר - גלידת אוראו - בשם "הטעם של תומר קרן".

רשת ההמבורגרים "בורגר סאלון" בחיפה, קראה למנת ההמבורגר האהובה עליו בשם "ההמבורגר של תומר".

חברת "עלית" הוציאה מהדורה מיוחדת של שוקולד "פרה" ושל שוקולד למריחה "השחר" לזכרו.

לזכר תומר הופקו והופצו מזכרות רבות ובהן צמידים, סטיקרים וכובעים, דגלים ומדבקות, פותחני יין, עטים ומחזיקי מפתחות, חולצות וכוסות, שלטי חוצות עם תמונתו ועוד.

אביו ואחיו בן, בשיתוף עם "שבט צופית" ערכו טורניר כדורגל לזכרו, בו השתתפו חניכי ובוגרי השבט, חבריו לשכבה, חבריו מגולני ומשפחתו. הטורניר יהפוך למסורת שנתית להנצחתו.

סניף חיפה של "האגודה למען החייל" ארגן יום תרומות לחיילים לזכרו.

בבתי הספר בהם למד וליד שבט צופית, הוצבו ספסלים המנציחים את תומר.

לעילוי נשמת תומר הופקו סידורים לבתי כנסת, ספרי תהילים וכיפות, ונערך טקס הפרשת חלה.

אחיו בן מרצה בבתי ספר, בשבטים של הצופים ובמוסדות שונים על מורשת חייו והערכים שהשאיר תומר.

בפודקאסט "גיבורים" הוקדש פרק מספר שבע לסיפורו של תומר, בהשתתפות אימו, סנדרה. פודקאסט נוסף בהנחיית ניר שובר עלה ביום הזיכרון. הם ניתנים להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים.

לכבוד יום ההולדת של תומר הפיקו אביו, אימו ואחיו מסיבת יום הולדת במועדון הביט בחיפה, במסיבה חגגו לזכרו והנציחו אותו חבריו, חיילים מגדוד 51 של גולני, משפחתו ומכרים, אחת מהאהבות וההנאות של תומר הייתה לחגוג עם חברים במסיבות.

עמוד הנצחה לתומר נפתח באינסטגרם תחת השם remember_tomerkeren.

עמודים נוספים לזכרו נפתחו באתרים story of my life ו - remember.bio.