צה"ל ומשפחות השכול
האלוף יהודה שגב, בעת נשיאת הדברים ראש אכ"א
רבות מדברים על השינויים בחברה הישראלית, שינויים דימוגרפיים, כלכלים, תעסוקתיים ואחרים. ברצוני להתייחס לשינויים שחלו בתחום הערכים והמוסר כפי שהם באים לביטוי ביחסים בין צה"ל לבין המשפחות השכולות. אנסה להציג את מגמות השינוי ולהסביר כיצד אנו מתמודדים עם השינויים הללו, מהי המדיניות שגיבשנו ומהם קווי הפעולה שננקטו.
מילת המפתח בתהליכי השינוי כולם היא דיאלוג. במשך שנים רבות שוחחנו בינינו לבין עצמנו בלבד, אולם כיום ברור מעל לכל ספק שעלינו לקיים את הדיאלוג הזה קודם כל עם המשפחות השכולות, ולאחר מכן עם החברה כולה.
מה הם השינויים המשפיעים על היחסים בין החברה לבין הצבא, ועל הקשר בין צה"ל לבין המשפחות השכולות? ראשית, מסתמנת מגמה של הפיכת מקרים פרטניים של נושאי השכול לנושאים ציבוריים. עד שנות השמונים נהגו המשפחות השכולות להתכנס בתוך עצמן ולהימנע מהפיכת האבל הפרטי לנושא שיש בו ענין לכלל הציבור. נראה שמאז השתנתה המגמה הזו, ויותר ויותר מקרי שכול נעשים נחלת הכלל - גורמים חיצוניים כגון התקשורת, בתי המשפט, עמותות שונות, פובליציסטים ועיתונאים עוסקים בנושאים הללו, כל אחד מזווית הראייה שלו, ומעלים אותם על סדר היום הציבורי.
כתוצאה מכך הפך צה"ל בשנים האחרונות כתובת לפריקת רגשות כעס, כאב ויגון, ואנו נאלצים להתמודד עם אלו, אף כי לא תמיד בהצלחה. לתופעה הזו יש כמובן קשר ישיר לעמידות ולחוסן הלאומי שלנו. הרגישות הגוברת לאובדן, ומידת הנכונות לספוג אבידות השתנתה בעת האחרונה ביתר שאת, ואין צורך, כמדומני, להרחיב ולפרט בנושא.
אם בעבר היה ברור לכל שצה"ל הוא הגוף האחראי לחללים, ומתוקף תפקידו הוא המחליט על דפוסי הפעולה ועל נהלים אחידים לטיפול בחללים, הרי שגם בתחום זה אנו ערים לשינוי המחייב אותנו לשנות את הדפוסים הללו. הדרישה ההולכת וגוברת לקביעת דפוסי אבל שונים, דרישה הנובעת מהרצון להימנע מויכוח עם ההורים השכולים, היא דוגמא טובה לכך. נושאים מסוג זה, בין שקיימת בינינו הסכמה לגביהם ובין שלא, עולים לעיתים בחריפות יתר בשיחות שונות, ואנו נדרשים להמציא להם תשובות הולמות.
כתוצאה מהמציאות החדשה הזו היה עלינו לנסח קווי פעולה עקרוניים חדשים: ראשית, קבענו שהזיקה העמוקה ביותר היא זיקתם של בני המשפחות ליקירם שנפל. צה"ל, על יחידותיו ומפקדיו, חייב להפיק לקחים מכל אירוע, צריך להיות בקשר עם היחידה שבה שירת החלל ולשמור על קשר עם משפחתו. חובה היא לנו לבטא כבוד לחלל על פי ערכי צה"ל, ובה בעת עלינו לאפשר למשפחה לכבד את יקירה בדרכה ועל פי ראות עיניה, מבלי לפגוע בערכי צה"ל ובמורשתו. אפשר לראות שלא אחת אנו מוצאים את עצמנו בעימותים לא פשוטים בתחום הזה.
מעל הכל, בכל אירוע של מוות, אנו מחויבים לחקירה ולחיפוש האמת. יש ליצור שקיפות מלאה לגבי כל המידע המצוי ברשותנו, עד לגבול ביטחון השדה כמובן, ולהעבירו לידיעת המשפחות. אגו דואגים לטפל באופן אחיד ומכובד בכל חללי צה"ל, בנושאי הנצחה ובטקסי התייחדות, ללא הבחנה בין מקרה אחד למשנהו.
גם בנושא זיהוי החללים וחלקי גופותיהם הוכנסו שינויים, וכיום נקבע שיש להעביר כל חלל למכון לרפואה משפטית כדי שתהליך הזיהוי יעשה בצורה המקצועית ביותר. אחת לחודש מתכנסים כל הגורמים העוסקים בנושא הזיהוי והקבורה ומפיקים לקחים. מאז אסון השייטת היו לנו מקרים רבים שבהם נאלצנו לתת פתרונות בתחום זה, וביצענו זאת במיטב המקצועיות והרגישות הראויה. חל שידרוג משמעותי בנושא קציני הנפגעים. הדבר בא לידי ביטוי בדרגתם של הקצינים והקצינות, בוותק ובניסיון שלהם. בנוסף לכך פתחנו בהכשרה מקצועית של קציני הנפגעים, כדי שיוכלו להתמודד כראוי במפגש עם המשפחות ומול המפקדים, ולסייע בכל הנוגע לקשר בין צה"ל לבין משפחות הנפגעים.
כל שלב משלבי הטיפול בחללים נעשה בתיאום ובשיתוף עם המשפחות. בעבר היה זה צה"ל שהחליט מה טוב למשפחה, היום אנו מבינים שעל המשפחה להחליט מה טוב עבורה, ואביא לכך דוגמא. במשך שנים לא עודדנו את המשפחות לבצע טקס פרידה כמקובל בלוויה האזרחית לפני הקבורה. עיתים נבע הדבר ממצבה של הגופה, ועיתים מסיבות אחרות. כיום אנו מבינים כי לטקס הפרידה חשיבות רבה בתהליך ההתמודדות של המשפחות בעתיד, ונכון לאפשר להן לקיימו כרצונן.
גורמים רבים שותפים לטיפול במשפחות הנפגעים והחללים: אגף השיקום, המועצה להנצחה, ארגונים יציגים ומפקדים. הטיפול עצמו נחלק לסוגים שונים: טיפול בשבויים ובנעדרים, טיפול בנכים ובפצועים, וטיפול במשפחות חללים שמקום קבורתם לא נודע. ברקע המערכת הזו קיימים התקשורת, הרשות המחוקקת ובתי המשפט. כיצד מקיימים כל הגורמים האלה דיאלוג ביניהם, ומה הם כיווני הפעולה הננקטים לאור המגמות שתוארו עד כה?
ראשית, ערכנו בדיקה יסודית של כל הפקודות והנהלים לגבי אופן הטיפול במשפחות הנפגעים והשכול. לאור תוצאות הבדיקה שונו מרבית הפקודות והנהלים והותאמו למציאות החדשה. אנו מצויים בתהליך של הטמעת תורת הנפגעים החדשה בקורסי הפיקוד הזוטר והבכיר, ובכללם המכללה לביטחון לאומי, שכן נושא ההתמודדות עם השכול אינו דבר מובן מאליו, ועל המפקדים לדעת לקראת מה הם הולכים ולהיערך לכך.
בנושא הדיווח על נסיבות המוות הוחלט על העברת המידע למשפחות מתוך שקיפות מלאה. במקרה של חללים שנפלו בפעילות מבצעית מועבר התחקיר המבצעי כלשונו לעיון המשפחה. מקרים של חללים שלא נפלו בפעילות מבצעית נחקרים, כמובן, על ידי מצ"ח או גוף אחר, ובעקבות החקירה מעביר הפרקליט הצבאי את סיכום המקרה לעיון המשפחה. המשפחה רשאית להביע את השגותיה על החלטתו ולהגישן ליועץ המשפטי לממשלה (גם אם לא תמיד השגות אלו מתקבלות). לעיתים קרובות קורה שמרגע קבלת הבשורה המרה, ובמשך ימי השבעה, מגיעים אל המשפחה חברים מהיחידה, חברים לנשק שנכחו באירוע ואחרים, והמשפחה מקבלת מידע מגורמים שונים ובונה על פיו תמונה מסוימת. במקביל חוקר צה"ל את נסיבות האירוע ולאחר חודשים אחדים מוגש החומר לעיון המשפחה. באופן טבעי נוצר לעיתים פער בין התמונה שהצטיירה במשפחה לבין תוצאות ועדת החקירה. הדבר גורם לחיכוך, פותח פצעים מחדש ומחייב אותנו להסביר את האירוע לפרטיו.
בנוסף לכך הוקם צוות מייעץ לראש אכ"א, הכולל ראשי אכ"א לשעבר, אלופים במילואים, נציגי משפחות שכולות, אנשי אקדמיה מתחום המוסר, הסוציולוגיה, המשפט, התקשורת, העבודה הסוציאלית ועוד. הצוות הזה מחולק לשני צוותי עבודה: האחד מקיים דיונים עקרוניים בנושאים העומדים על הפרק, בעקבות השינויים שהוזכרו ועקב נושאים פרטניים המגיעים מן השטח. הצוות השני עוסק בתחום המשברי. בעת משבר מגיע צוות מצומצם של הגוף הזה לרמ"ח נפגעים, או לראש אכ"א, דן עימו באופן פרטני בנושא המשברי שעל הפרק ומנסה לספק תשובה מקצועית ככל האפשר למצב שנוצר. כמו כן נערכים מחקרים רבים בנושא השכול, אם על ידי חברות חיצוניות ואם מחקרים פנימיים של מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל. אנו מודעים לחובה הערכית והמוסרית לקיים קשר איכותי ומתמיד עם משפחות הנפגעים, מתוך מטרה לבסס את האמון בצבא. צה"ל אינו צבא מקצועי אלא צבא העם. כל עוד מחויבים חיילים וחיילות לשרת בצה"ל, וכל עוד נקראים חיילי המילואים לשרת בו על פי חוק, אנו נדרשים לשמור על הקשר והאמון הזה.
מדי יום אנו נתבעים להתמודד עם סוגיות של כאב, יגון ושכול. בכל מקרה, גם כשאנו נקלעים לעימותים ולחיכוכים, נדרש צה"ל לתת את התשובה ההולמת לכל משפחה ומשפחה, ולדאוג שתהיה זו תשובה שתעלה בקנה אחד עם העקרונות ועם המדיניות שנקבעה.