תערוכת התקומה בשביל המחבר

השביל מחבר את אתר הזיכרון לשואה ולגבורה עם בית העלמין הצבאי, חלקת גדולי האומה וקבר הרצל.

המעבר בשביל, שנסלל בעבודת כפיים של חניכי תנועות הנוער בישראל, מהווה מסע סמלי בזמן משואה לתקומה. מסע מהפזורה למולדת העם היהודי, מגלות וחורבן לחיים של בניין ותקווה במדינת ישראל. אבני הדרך שהוטבעו לאורכו של השביל מזכירות את שהתרחש בנתיב התקומה.

לצד נתיב התקומה ניצבת אנדרטת "נצר אחרון" לזכר חללי מערכות ישראל, ניצולי שואה, שריד אחרון למשפחתם, שהתגייסו לשורות צה"ל ונפלו בקרב.

יום הניצחון 8.5.1945

"זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!" (שיר הפרטיזנים היהודים, הירש גליק, 1943 עברית: אברהם שלונסקי)

ב-8 במאי 1945 (כ"ה באייר תש"ו) הוכרעה גרמניה הנאצית ומיליונים חגגו בעולם החופשי. ברלין הייתה עיי חורבות והיטלר התאבד. המשורר נתן אלתרמן כתב: "מְשֻחְרָר העולם מכלאו, / המפלצת עפר לוֹחֶכֶת". לעם היהודי הניצחון היה מהול בכאב גדול על רצח ששת המיליונים. דוד בן-גוריון רשם ביומנו: "יום הניצחון – עצוב, עצוב מאוד".

הציונות הלוחמת

בתולדות הציונות מתחיל פרק חדש – "הציונות הלוחמת" (דוד בן-גוריון, בתגובה על "הספר הלבן" הבריטי, מאי 1939)

החל משנת 1939 ועד הקמת המדינה ניהלו יהודי ארץ-ישראל מאבק נגד השלטון הבריטי בארץ. עשו זאת ארגוני ה"הגנה", אצ"ל ולח"י, בנפרד ואף במשותף. המאבק החריף לאחר תום מלחמת-העולם השנייה ונוהל בדרכים שונות - פעולות חבלה, העפלה, התיישבות ובניין הכוח הצבאי. מאבק זה תרם להחלטת הבריטים לסיים את שלטונם בארץ.

בדרכי ההעפלה

"העלייה לארץ-ישראל היא הלב הפועם של העם היהודי – הוא לא ישותק" (כרוז "החומה", שהופץ על ידי ה"הגנה, כ"ח בסיוון התש"ז")

ההעפלה לארץ בתקופת המנדט הבריטי הייתה מפעל אדירים, שבו חברו שאיפת ניצולי השואה להגיע למולדת, תעוזה חוצת גבולות וימים של הישוב היהודי בארץ ומאמץ יהודי בינלאומי. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה חתרו לעלות ארצה שמונים וחמישה אלף עולים "בלתי ליגאלים", פרצו את ההסגר הימי והיבשתי ותרמו להגדלת היישוב ולמאבקו לקראת הקמת מדינה יהודית עצמאית.

החלטה היסטורית 29.11.1947

"שום מדינה אינה ניתנת על מגש של כסף, ותוכנית החלוקה מקנה ליהודים רק סיכוי" (ד"ר חיים וייצמן, בעקבות החלטת כ"ט בנובמבר, דצמבר 1947)

ב-29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. ירושלים נקבעה כגוף נפרד בפיקוח בין לאומי. שבעים שנה של הגשמת החזון הציוני והתיישבות יהודית ברחבי הארץ, השפעת תוצאות השואה, דיפלומטיה יהודית במיטבה לצד הסכמה נדירה של המעצמות הגדולות, הביאו את עצרת האו"ם להחליט ברוב של 33 נגד 13 ובהימנעות 10 מדינות על הקמת מדינה יהודית.

כל העם צבא

"רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָךְ..." (שיר הפלמ"ח, זרובבל גלעד)

למחרת החלטת האו"ם פרצו מעשי האיבה שהובילו למלחמת העצמאות. ערביי ארץ-ישראל והליגה הערבית החליטו לסכל בכוח את החלטת האו"ם. היישוב היהודי נערך להדוף את ההתקפות, לפרוץ דרך ליישובים מנותקים, ובראשם ירושלים, ולהיערך לעצמאות. הסיסמה הייתה: "כל הארץ חזית – כל העם צבא". ה"הגנה" נטלה את היוזמה. ההצלחות בשדות הקרב אִפשרו את הכרזת המדינה עם סיום המנדט הבריטי.

יום שישי הגדול ה' באייר התש"ח

"תמה הישיבה הזאת – קמה מדינת ישראל!" (דברי הסיום של דוד בן-גוריון בטקס ההכרזה)

ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, התגשם חזון הדורות: מדינת היהודים קמה. בטקס מרגש שנערך בתל-אביב ערב סיום המנדט הבריטי, בעיצומה של מלחמה ונוכח פלישה צפויה של צבאות ערביים, התכנסו חברי מועצת המדינה הזמנית ודוד בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל. במעמד זה חתמו חברי המועצה על מגילת העצמאות. העצמאות הייתה לעובדה.

מלחמה וניצחון

"וְלָנוּ רַק מִנְיַן רוֹבִים... אֲבָל עֲבַרְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ!" (נתן אלתרמן, דצמבר 1948)

שעות מספר לאחר הכרזת המדינה פלשו צבאות ערביים לתחומה של ארץ ישראל. צה"ל שקם מה"הגנה" ואליו הצטרפו אנשי אצ"ל, לח"י, עולים חדשים מהגח"ל ומתנדבי חוץ לארץ (מח"ל), הדף תחילה את התקפות האויב ואחר-כך עבר למתקפת נגד. בשנת 1949 הסתיימה מלחמת העצמאות ונחתמו ארבעה הסכמי שביתת-נשק עם מדינות ערב. הניצחון הגדול הושג במחיר-דמים כבד - למעלה מ-6,000 חללים.

עוד רבה הדרך

"וְלָנוּ רַק מִנְיַן רוֹבִים... אֲבָל עֲבַרְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ!" (נתן אלתרמן, דצמבר 1948)