בן סבינה ומשולם, נולד ביום ט' בכסלו תרפ"ג (29.11.1922), בעיר סטניסלב, פולין, בבית ציוני-מסורתי. בעודו ילד עברה משפחתו לדרזדן שבגרמניה, שם למד בבתי-ספר כלליים וכן בתלמוד-תורה של קהל החרדים, וזמן-מה גם בישיבת ד"ר הופמן בפרנקפורט ע"נ מיין. בהיותו בן 9 הצטרף לתנועת "תורה ועבודה" ובשנת 1939 עלה ארצה עם חברת-הנוער הראשונה שנתקבלה במקווה ישראל. היה מראשוני גרעין "אמונים", שהתיישב בשנת תש"ו בעין הנצי"ב, ומפעילי הקבוצה. כמזכיר הקבוצה ניסה לאחד את רצונו הכביר ללימודים עם דבקותו בהווי הקבוצתי שבערכו המסורתי האמין מאוד. לשם כך עבר בראשית תש"ז ירושלימה כדי להשתלם במכון לחקלאות. אחר-כך שימש כמזכיר הסמינריון למדריכים דתיים מטעם המחלקה לעליית ילדים ונוער של הסוכנות היהודית. בעודו נער הצטרף לשירות הביטחון ובימי מלחמת-העולם השנייה השתתף בפעולות מעבר לגבולה הצפוני של הארץ.

בפרוץ מלחמת-העצמאות היה פעיל בהגנת ירושלים וסביבתה וראה לעצמו חובה וזכות מיוחדת לחוש לעזרת גוש עציון. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב, ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). יוסף הובא לקבורה בכפר עציון.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים עם שאר חללי הגוש, בבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.