בן אני ופרץ, נולד ביום ה' בתשרי תרפ"א (20.9.1920) בשטטין (אז בגרמניה). היה חבר תנועת "הבונים". בן 15, עם פרוץ מאורעות 1936-1939, עלה לארץ ב"עליית-הנוער" ובא לעין חרוד, בו התערה בחקלאות, למד את השפה ונתקשר לאדם ולאדמה. אריה היה מחונן בכשרון כתיבה, ברכישת שפות, בציור, וחובב מוסיקה. כתום הכשרתו בעין חרוד נכנס לבית-הספר החקלאי במקווה ישראל. בהיותו בן 16, כשבילה את חופשתו בעמק, יצא לראשונה לשמירה ליד הגלבוע. בשנת 1938 התנדב לעזרת היישובים הנתונים בסכנה ושירת בסביבת משק אלונים. עם עליית הוריו הקים איתם משק חקלאי בבית-יצחק שבעמק חפר ובטיפוחו עסק בתשע שנות חייו האחרונות. אריה שקד על שכלול המשק ולשם כך הירבה לקרוא בספרות חקלאית-מקצועית. הוא היה הראשון בכפרו לסידור מרעה זרוע וחלק רב מזמנו הקדיש להדרכת המתיישבים החדשים והנוער. ביוני 1942 התגייס לפלמ"ח ופעל כשנה במרכזי-האימונים בגבת ועין השופט, שם עבר קורס מפקדי כיתות.

עם פרוץ המלחמה נקרא לשירות העם ושירת בחטיבת "כרמלי". הוא צורף ליחידה חדשה ופקודיו היו ברובם עולים שלא התאמנו די צרכם. אריה והדריכם והם נקשרו אליו. בערבים היו יושבים יחדיו, אריה מנגן לפניהם ומספר להם על משקו שאהב. אלא שלא היה סיפק בידם להתאמן כראוי. ב4- ביוני 1948 הועברה היחידה לצפת וכעבור יומיים נכנסה כבר לקרבות על משמר הירדן ללא ציוד מספיק, מול נשק כבד ומטוסי האויב. באין די מפקדים פקד אריה על שתי כיתות, היה עובר מעמדה לעמדה ועוזר לחיילים להתחפר באדמה הסלעית. תוך זמן קצר למדו מפקדיו להעריך את אומץ-לבו ויכולתו הרבה בפקדו על כיתתו.

כשכבשו הסורים את משמר הירדן ב-10.6.1948, נשלחה פלוגתו לתפוס משלטים בחירבת- ירדה כדי לבלום את ניסיונות הסורים להתקדם לעבר מחניים ואנשיה היו נתונים בהפגזה קשה. ביום ד' בסיוון תש"ח (11.6.1948) ריכזו הסורים מאמץ ניכר כדי לפרוץ מערבה ולקבוע עובדות לפני כניסת ההפוגה לתוקפה. התקפת הסורים נמשכה גם אחרי היכנס ההפוגה לתוקפה. לדברי חבריו-לקרב החליף אריה את הסטן קצר-הטווח שהיה בידו ברובהו של טוראי אשר היסס להתרומם מעל המחסה ואגב ירייה באויב נפגע בראשו ונפל. הוא נקבר בחולתא.

ביום י"ג באדר תש"י (2.3.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.

מפקדו מספר, במכתב לאביו, כי עם צאתם לקרב על משמר הירדן ניגש לאריה ושאל למצב. "אל דאגה, קצין, אנו נהדוף אותם לירדן" - היתה תשובתו.