בן דבורה וברוך, נולד בשנת 1930 בבודפשט, בירת הונגריה ולמד בבית-ספר עממי. יצחק היה אחד המעטים שעברו בשלום את זוועות מלחמת-העולם השנייה. בשנת 1946 עלה לארץ במסגרת "עליית-הנוער". בארץ עבד כאופה ואחר-כך התגייס לנוטרות.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב לשירות ומילא כל תפקיד שהוטל עליו. ליווה שיירות בדרך חיפה-זיכרון יעקב, לחם בצפת בימי המצור עד לשחרור העיר, ואחרי-כן הועבר לחטיבת "עודד" ובשורותיה לחם במלכיה אשר בגבול הלבנון. ב-5.6.1948 תקף האויב את משלטי מלכיה ובקרב זה נפל ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) לאחר קרב נואש, בו עמדו 80 אנשי-מגן מול כוח גדול של אויב בעל יתרון מספרי, המצויד בנשק חדיש. יצחק גילה גבורה יתירה ונשאר עד נופלו על-יד מפקדו, שלא רצה לסגת.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

 החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.