בן שלמה ומרים. נולד ביום ז' בתמוז תש"ז (25.6.1947) בפתח תקוה. דור חמישי בארץ (מצד האב). סיים את לימודיו בבית הספר היסודי פיק"א וגם בגימנסיה על שם אחד-העם. נטה ללימוד שפות זרות ואהב לקרוא ספרות עברית. היה קשה ונוקשה כלפי חוץ אבל רך מבפנים והיה מעלה את רגשותיו והרהוריו בשירה. עדין נפש היה עד לידי קיצוניות ובעל מידות טובות. הוא שאף לשלום ולא הבין על מה ולמה שופך אדם את דם רעהו. עוד בילדותו התבלט כנער ערני, אוהב סדר ודיוק. טוב לבו התבטא בנכונותו לבוא לעזרת הזולת בכל עת ובכל שעה היה קשור מאד לבית ולבני הבית. גויס לצה"ל באוגוסט 1965 ושירת בחטיבת "גולני". לא היתה לו אמביציה צבאית ולא נשא את נפשו לקריירה בצבא אבל שאף לסיים את שירותו על הצד הטוב ביותר ולהמשיך בלימודיו באוניברסיטה ללא עזרת הוריו; הוא רצה לחסוך כספים לשם דמי לימוד ולהשלמת השכלתו. אך באמצע שירותו פרצה מלחמת ששת הימים, וביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967), נפל יואל-דוב בקרב שנערך בתל-אל-פאחר על רמת הגולן, כאשר פגע בו כדורו של צלף והוא מנסה אז להציל את מפקד מחלקתו שנפצע ולחלצו מתוך התעלה - וזאת ללא פקודה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. מפקד גדודו כותב במכתב תנחומיו למשפחה שהוא היה נאמן ומסור לגדוד ולמדינה וכי מעולם לא נרתע ולא היסס לבצע את הקשה שבמשימות, כי הוא היה ממלא הכל בחירוף נפש ובמסירות עילאית. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל - "גוילי אש", כרך ד' - הובא מעזבונו.