בן לאה ואברהם, נולד ביום ט"ז בסיוון תרפ"ו (29.5.1926) בעיר זבלוטוב שבגליציה, פולין, וקיבל בה את ראשית חינוכו בגן- הילדים העברי. בשנת 1932 עלה לארץ עם הוריו, שהתיישבו בכפר הס ועסקו בחקלאות. היה מטובי התלמידים בבית-הספר המקומי, אהוב על מוריו וחבריו. יחיאל-מיכאל סיים בהצלחה 10 כיתות, אך לא משך ידו גם מן העבודה. בבוקר למד ואחרי הצהריים היה עוזר במשק הוריו. עוד לפני מלאות לו 15 שנה כתב פעם יחיאל- מיכאל באחד ממכתביו: "השנה אשאר בבית ואעבוד ובעוד שנה כל בני כיתתי יתגייסו. הימים הללו ימי חירום לנו".

בשנת 1942, בעיצומה של המלחמה נגד הנאצים, עזב יחיאל- מיכאל, שעדיין לא מלאו לו 16 שנה, את בית הוריו והתגייס לצבא הבריטי, בו שירת למעלה מ4- שנים. היה ביחידת תובלה במצרים, בחזית לוב ובפלוגת-ההסוואה המפורסמת של המחנה השמיני הבריטי, שהבקיע את חזית אל-עלמיין. בשנת 1943 עבר לחזית איטליה ועמד לשירות מפעל ההעפלה. יומם ולילה הוביל מעפילים. עבר בכל דרכי איטליה לאורכה ולרוחבה, עד שנפצע מרוב עייפות בתאונת-דרכים.

בתחילת 1946 השתחרר מהצבא. עבר לשירות ה"הגנה" בכפרו ובאזור והועמד בראש פלוגה של הנוער המקומי.

אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות ופרוץ מלחמת- העצמאות בעקבותיה, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" והגן עם פלוגתו על הכפר, הסמוך לטירה הערבית, בגבול "המשולש". כפר מרצחים זה הטריד ללא הרף את הסביבה ומיכה קיבל תחת פיקודו פלוגת-מגן, שהתכוננה לפעול נגד קן-הפורעים. בליל ד' באייר תש"ח (13.5.1948), ערב הכרזת המדינה, יצאה מחלקתו לתקוף את כפר טירה. בהסתערות על הכפר נתקלה המחלקה במארב ורבים מאנשיה נפלו. יחיאל-מיכאל נפגע בקרב בכדור הראשון. מקום קבורתו של יחיאל-מיכאל לא נודע. הוקמה מצבה לזכרו בחלקה הצבאית בתל מונד ובגן הנעדרים בהר הרצל.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.