בן סימה ודניאל, נולד ביום א' באב תרע"ג (4.8.1913) בעיר טורקי, גליציה ובה גמר בית-ספר עממי. בהיותו בן 16 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" בפולין. ביתו הפך להיות בית ועד לחברי התנועה, ואריה - מדריך מעולה. אריה עלה לארץ בשנת 1935 והצטרף לקיבוץ גת. כאן נתגלה כפועל למופת: בקי במלאכה, בעל כושר- עבודה בלתי-רגיל. עניו בהליכותיו. הספרים היו מיטב תענוגו בשעותיו הפנויות. בעל כוח סבל שהאופטימיות שלו לא נשברה בזמנים הקשים ביותר. איש המעשה ששנא דיבורים ללא עשייה.

ביום ט"ו באדר א' תש"ח (25.2.1948) יצאה שיירה מגת בדרך לרחובות. אריה נהג במשאית שנסעה מאחורי המשוריין שבראש השיירה. במבואות פלוג'ה הבחינו במחסום לרוחב הכביש ומיד נפתחה לעברם אש עזה. המשאית נפגעה ואריה קפץ מהמכונית וזחל לעבר המשוריין המלווה וסמוך למשוריין נפגע בצרור כדורים ששם קץ לחייו. אריה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגת.

קיבוצו הוציא לאור מחברת-זיכרון לשמו.