בן חיה ומיכאל. נולד ביום י"ד בתשרי תשי"ב (15.10.1951) בקיבוץ איילת-השחר. למד בבית-הספר "מבוא גליל". הוא השתתף בקבוצות ספורט מקומיות, היה שחקן כדורגל וכדורסל, אהב לסייר בארץ ולטייל בחוץ-לארץ. במשק עבד בעיקר בשדות הכותנה, ענף שבו רכש ידע וניסיון. על עבודתו בקיבוץ סיפרו חבריו: "מעולם לא ביקש לעצמו שררה אך נוכחותו הקרינה תמיד על החבורה כולה. הוא הצטיין בגישתו החברתית הנעימה ובשיקול הדעת הבהיר שלו".

יוסף התגייס לצה"ל בשנת 1970 ועבר שורה של קורסים מקצועיים, ביניהם קורס סיור בסיסי. אחרי כן עבר קורס קצינים והוצב ביחידת סיור בחיל-השריון. השתתף במלחמת יום-הכיפורים ולאחריה השתלם בקורסים של צה"ל.

חודש לפני שהחלה מלחמת שלום הגליל התחתן עם איילת, חברתו בקיבוץ. עם גיוסו לשירות מילואים פעיל השתתף בכוח שפרץ למערך המחבלים והסורים בלבנון.

יום לפני שהיה אמור להשתחרר משירות המילואים חנתה פלוגתו מזרחית לכפר מדוחה. באותו לילה התקבלה ידיעה על קבוצת מחבלים המתקדמת לכיוון המוצב של יחידתו. על יוסף הוטל לארגן את המוצב לקראת התקפת המחבלים. הוא נורה ונהרג ביום כ"ב בתמוז תשמ"ב (13.7.1982).

באגרת תנחומים למשפחה כתב שר הבטחון אריאל שרון: "הוא היה קצין בעל ידע מקצועי רב, סייר מעולה, מסור למפקדיו ולפקודיו, וידיד לפלוגה כולה". מפקד העוצבה שבה שירת כתב למשפחה: "היה קצין חביב, מסור נאמן ואהוד על חבריו בפלוגת-הסיור היחידתית. אדם שהשרה שלווה, רוח צוות וריעות".

לאחר שנפל הקימו חבריו גל-עד במקום נפילתו - אבן מאבני הלבנון. אחרי פינוי לבנון העבירו חבריו ביחידה את אבן הזכרון לקיבוצו, איילת-השחר, שבו הובא למנוחת עולמים. משפחתו וחבריו הוציאו חוברת לזכרו.

בן שלושים היה במותו. הניח אחריו אשה, הורים ושלוש אחיות.