בן לודמילה ודוד. נולד ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973) בעיר לבוב, באוקראינה שבברית המועצות, ועלה ארצה עם משפחתו בתש"ן. ויקטור למד בעיר הולדתו בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון טכני, במגמת אלקטרוניקה. לאחר עלייתו ארצה המשיך את לימודיו במכינה של מכללת אורט "יד ליבוביץ" בנתניה, במגמת אלקטרוניקה. ויקטור אהב מוסיקה וניגן בגיטרה.

במחצית נובמבר 1991 גויס ויקטור לצה"ל והוצב בחיל התותחנים. לאחר הטירונות, ולאחר שהוכשר כלוחם, הוצב ליחידת החיל בתפקיד לוחם בסוללה. בסיכום ראיון עמו, המצוי בתיקו האישי, נכתב: "ויקטור עושה רושם של חייל רציני מאוד ובעל מוטיבציה".

ביום כ"ט באלול תשנ"ד (4.9.1994) נפל ויקטור בקרב באיזור עזה והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בנצרת עילית. בן עשרים היה בנופלו. השאיר אחריו הורים ואחות - אילנה. ויקטור הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אהוד ברק: "ויקטור זכרונו לברכה, נפל במאבק נגד הטרור, מירי מחבלים לעבר סיור רגלי של צה"ל, סמוך לצומת מורג בעזה. ויקטור שירת כתותחן בחיל התותחנים. כחייל עולה חדש, שעלה לישראל רק לפני ארבע שנים, ניכר כי נקלט היטב, היה מקובל ואהוד על חבריו, ממושמע, חברותי ובעל מוטיבציה גבוהה לשירות". ובמכתב תנחומים כתב מפקד היחידה: "ויקטור שירת ביחידה במשך כשנתיים וחצי ושימש כלוחם בסוללה שהיה בה ריכוז של חיילים עולים. בחייו שימש דוגמה ומודל חיקוי לשאר חבריו העולים, כחייל אשר קליטתו הצליחה במלואה. במהלך שירותו ביצע לכל אורך הדרך את תפקידו במסירות ובצייתנות תוך הפגנת רמת ביצוע ורמת מוטיבציה גבוהות. בחייו התבלט בחברותיות וביחסיו הלבביים עם שאר הלוחמים והמפקדים בסוללה. נוכחותו של ויקטור בנוף הסוללה תחסר לנו מאוד".