בנם של חנה ופרץ. נולד ביום כ"ג בתמוז תשס"ב (3.7.2002) בירושלים. אח ליפעת, רעיה ותפארת.

יוסף יהודה למד בתלמוד תורה ברובע היהודי בירושלים ילד תמים ומלא אנרגיות שגדל על האמונה בקדוש ברוך הוא בתורה ובמצוות, המשיך לישיבה קטנה ואהב מאוד את לימוד התורה. הייתה לו יכולת מיוחדת להסתכל על אנשים ולהבין מה קורה ומה עובר עליהם, עם האתגרים בחייו התמודד בדרך האמונה, האמין באמונה שלמה בקדוש ברוך הוא ובכך שכל מה שקורה - קורה לטובה.

לקראת סיום כיתה י"ב עבר ללמוד בישיבה בקבר רחל, משם המשיך בשיעור א' לישיבת ההסדר "מדברה כעדן" במצפה רמון. היה בחור חברותי, פעלתן שידע לסחוף אנשים אחריו. חבריו לישיבה סיפרו שהוא לא חשב על עצמו אלא על מי שמולו. בעת הלימוד בישיבה וגם בטיולים חשב איך יהיה למי שסביבו טוב. הוא היה מאיר את החדר עם האור שלו, מרים את המורל ומצחיק את החברים עם בדיחה כזו או אחרת שתמיד הייתה שגורה בפיו. מכריו סיפרו שכל פגישה אתו הייתה לפגוש אור גדול של שמחה וחיוך מדבק.

יוסף יהודה למד לנגן בחליל ולתופף בדג'מבה (תוף אפריקאי) ומגיל חמש-עשרה נהג להצטרף לקבוצת נגנים שבימי שישי הגיעו לנגן ולשמח חולים בבית חולים שערי צדק. הוא חש שליחות לשמח, להדביק בשמחת החיים שלו וניגן בהתנדבות בחתונות ובשמחות של חבריו כשהוא שואף לשמח את סביבתו.

היה מלא אנרגיות חיוביות, ידע למצוא את המילה הטובה לכל אחד, לפרגן ולתמוך. גם במשפחה ידע לפרגן ולתת הרגשה טובה. שיבח את האוכל שבישלה אימו, נתן לאחיותיו הרגשה שהן אצלו במקום ראשון וגם להן אהב לספר "בדיחות מטופשות שהצחיקו עד דמעות", כדבריהן.

אהב לטייל ברגל, ובכל מעיין ובור מים קפץ לטבול בו.

ב-8.4.2024, אחרי כשלוש שנות לימודים בישיבה במצפה רמון, במהלך המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023, התגייס יוסף יהודה לצה"ל ושירת בחיל הנדסה קרבית כלוחם בגדוד ההנדסה 601, המשתייך לעוצבת "עקבות הברזל" (401).

בתחילת הטירונות ניהל פנקס שבו כתב את מחשבותיו. אחרי נפילתו, בין הדפים נמצאה תפילה שכתב לעצמו:

"אבא שבשמים אבא יקר ואהוב!

תן לי כח להיות בשמחה תמיד ושאצליח לשמח את כל הסובבים אותי, תן לי כח להאיר פנים לכל אדם לראות מעלת חברי ולא חסרונם ח"ו, תן לי כח לראות בעין טובה כל דבר, שאצליח לדון לכף זכות את עצמי ואת חברי, תן לי כח להיות עם הרבה סבלנות וענווה במיוחד עכשיו בטירונות, תן לי כח להיות קדוש וטהור לכל אורך השירות וגם אחרי. אבא שבשמים, תזכה אותי לשמור את העיניים את המחשבה את הברית את הלשון ובמיוחד את אוזני שישמעו רק דברי קדושה בע"ה. אבא, תן לי כח להיות מוביל ולא מובל גם ברוחני וגם בגשמי, ושאצליח לקדש שמך בעולם ולא יצא חילול ה' ח"ו תחת ידי! אבא שבשמים, בבקשה אני מתחנן שתשלח לי את זיווגי בקרוב בלי עיכובים בלי מניעות ושהכל יהיה בנחת ובבהירות!! אוהב ללא גבול עבדך ובנך הקטן יוסף יהודה".

במהלך הטירונות התארס, ואחרי הכשרה כלוחם נישא לבחירת ליבו אמונה, השניים התיישבו ביישוב חרשה שבבנימין.

יוסף יהודה שירת כקשר סמג"ד ומילא את תפקידו בנחישות ובעוז. תמיד היה הראשון להתנדב לא בדיבורים אלא במעשים, פעל מתוך תחושת שליחות לעם ישראל תוך שמירת אורח חיים דתי בצבא למופת, היה בקשר תמידי עם רבותיו ותכנן להמשיך את לימודיו בישיבה אחרי השירות הצבאי.

ביום הזיכרון לשואה, 24.4.2025, כתב יוסף יהודה למשפחתו מתוך רצועת עזה: "משפחה יקרה ואהובה!

היום יום השואה. היום שבו אנחנו עוצרים לשתי דקות וחושבים על השורשים והעבר שלנו, כי רק בזכות זה נדע להעריך את ההווה ולהמשיך בכל הכח אל העתיד ואל הגאולה שמתקדמת בצעדי ענק ברוך ה'! רציתי קצת לשתף אתכם בחוויה המטורפת שזכיתי לה היום: בזמן הצפירה זכיתי לעמוד על הנמ"ר מעבר לגדר רצועת עזה עם מדים ונשק בהצלב ולראות מצד אחד את שכונת דארג' תופח משוטחת לחלוטין אחרי שבועיים שהיינו בה ופירקנו אותה ומצד שני את השדות של נחל עוז וכפר עזה פורחים ביופי שיא!! לא יודע מה איתכם אבל אני הייתי עם דמעות בעיניים ומלא בהתרגשות! ומה שעובר לי בראש זה הלוואי וסבא וסבתא והדור שלפני היו יכולים לראות אותי עכשיו ולהתרגש ביחד איתי... אז שתדעו שיש לנו עם וצבא מדהים וחזק!! תודה לאל על הזכות להיות חלק מחוד החנית של העם הזה!

מתגעגע אליכם. יוסף יהודה."

ביום שני 19.5.2025 כ"א באייר תשפ"ה, בעת שחפ"ק סמג"ד היה בחקר פיר מנהרה בתוך מבנה בצפון רצועת עזה, כוח חיפוי זיהה תנועה במבנה כאיום וביצע ירי אל המבנה. מהירי נהרג יוסף יהודה.

רב-טוראי יוסף יהודה חיראק נפל בקרב ביום כ"א באייר תשפ"ה (19.5.2025). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אישה, הורים ושלוש אחיות.

אחרי נפילתו הועלה לדרגת סמל.

האם אמרה בהספידה אותו: "אל הנער הזה התפללתי. יוסף יהודה, אלה מילות פרידה מהעולם הזה. אנו מאמינים ויודעים שמקומך בכיסא הכבוד. התורה השמחה והחסד היו נרות שאיתן הארת את העולם. החיים הקצרים שלך היו מלאי אתגרים וצלחת אותם באצילות ובגבורה. אנו, אבא ואימא, עמדנו נפעמים מהנחישות שלך בדרך".

האב ספד לבנו: "אתמול דיברנו לפני שנפלת, צריך לומר התעלית, שלחתי לך סמס: מה נשמע? מה קורה אצלך? חזרת אליי ודיברנו. אמרתי לך: יוסף יהודה, אל תסתכל ימינה ושמאלה, זה לא חשוב מה קורה מסביבך אתה שליח של עם ישראל, אתה לא אדם פרטי, מה שאתה עושה זה בשליחות של כל עם ישראל".

אמונה רעייתו סיפרה כי יום קודם לנפילתו בישרה לו על היותה בהיריון, ויוסף יהודה התרגש מאוד למשמע הבשורה. היא ספדה לבעלה: "יוסף יהודה האיש הכי טוב שיכולתי לבקש. בא לי שתבוא עכשיו עם החיוך הענק הקבוע שלך ותגיד שהכול סתם בדיחה ואיזה כיף לחזור הביתה... ה' לוקח את הטובים זה לא סתם, אתה באמת הכי טוב שיש ואתה נמצא במדרגה הכי גבוהה שיש. היית שליח של כולנו, שליח של כל עם ישראל, למגר את הרוע הבלתי נתפס הזה. כולם הכי אוהבים אותך... אתה פשוט הכי טוב בלאהוב ולהתחבר לכולם, לא משנה מי הם ומה הם, אתה פשוט כולך לב".