בן לאה וישראל, נולד ביום-הכיפורים תרפ"ז (18.9.1926) בעיר זארמכי-קושצ'לני, פולין. למד ב"חדר" ובבית-ספר פולני. בילדותו נתייתם מאביו ובשנת 1936 עלה עם אמו אל אחיו ואחותו בקבוצת "החוגים" שברעננה. כעבור חודש כבר דיבר עברית ורכב יום-יום על חמור ללמוד בבית-החינוך בכפר מל"ל. משעלתה קבוצת "החוגים" להתנחל במעוז חיים וכיוון ששם לא נמצאה בעבורו כיתה מתאימה, נשלח ללמוד בתל יוסף. הילד הקטן והנפחד התערה מיד בחיי החברה החדשה וגדל לעלם חסון. הצליח בלימודים ובספורט והיה מראשי הפעילים בחברת-הנוער. בשעה שחבריו ביקרו אצל הוריהם בילה הוא בחדר-הקריאה של המבוגרים ואחר-כך נעשה בן-בית אצל אחת המשפחות שקירבה אותו מאוד. בעבודת המשק מצא את מקומו ברפתנות והתמסר לה. עם סיום כיתות-ההמשך התגייס לפלמ"ח. השתתף בפיצוץ הראדאר על הכרמל - ואז נפצע בידו - ובמבצעים אחרים בימי המאבק. סיים קורס מ"כים והיה למדריך חביב על חניכיו ומפקדיו.

בחורף תש"ח השתתף במבצעים רבים, ביניהם בפעולות-העונשין נגד כפר-הפורעים בלד א- שייח', באזור שפרעם, בדרך נצרת-חיפה ולאחרונה בכפר קנה, שם נפצע ברגלו ונשלח להתרפא בתל יוסף. בתקופת החלמתו שירת ביחידת נ"מ ובהדרכת טירונים. עוד לפני החלמתו הגמורה חזר לגדודו בחטיבת "יפתח", כי לא יכול לשבת בשלווה בשעה שחבריו נלחמים ונופלים. עד להבראתו השלמה הועסק באימון טירונים באל-קובאב ליד רמלה. בשעת ביקורו בקבוצת גזר הותקף פתאום המקום על-ידי כוח גדול של מאות חיילי הלגיון הירדני, מצוידים במשוריינים, ומולם עמדו רק חברי המשק ומספר פלמחאים והוא בתוכם. בעמידת-גבורה במצב נואש זה נפצע וירד למקלט החבישה. כשאפסה כל תקווה להחזיק מעמד יצא כשהוא חבוש ובידו כילה לבנה תלויה על קנה הרובה, להודיע על כניעה ולמנוע טבח. הוא נפגע בירייה (לפי העדויות: על-ידי קצין בריטי של הלגיון) ונפל ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגזר.