בן חנה ויחזקאל, נולד ביום כ"ט באייר תרפ"ט (8.6.1929) בירושלים. שמונה שנים למד בבית-הספר העממי "תחכמוני" והצטיין בהתנהגותו ובלימודיו. הוא גילה כשרון מיוחד במלאכת- כפיים ובהכנת מכשירים לפיסיקה שנשתבחו בשלמותם ודיוקם. כן נתגלה בו כושר השפעה על חבריו בעריכת משחקים וארגונם. כחבר בוועד הכיתה מילא את תפקידו ללא התרברבות, בטקט ובהבנת הזולת. כל מוריו שיבחוהו וחבריו כיבדוהו ואהבוהו גם כאשר למד מסגרות מיכנית בבית-הספר המקצועי "עמל" בירושלים. משנת 1945 היה חבר ב"הגנה" והקדיש לפעולותיה את מיטב זמנו הפנוי. מיד עם סיום לימודיו, על אף התנגדות הוריו, אשר מצבם החומרי היה דחוק והיו זקוקים לתמיכתו, התגייס לנוטרות, בטענו כי תפקידו של הנוער בתקופה זו הוא רק בשירות העם. עובדיה עסק אז בליווי שיירות ליישובים העבריים המנותקים, כלוחם וכחובש.

בשובו עם שיירה מכפר עציון נעצרו המכוניות ליד מחסום שהוקם בקרבת בית-לחם. אגב טיפול בסילוק מוקש נפצע אחד החברים. עובדיה קפץ מהמכונית לחבוש את פצעיו ותוך כדי הגשת העזרה לחבר נפגע גם הוא ונפל, ביום ב' בשבט תש"ח (13.1.1948). השיירה המשיכה בדרכה וגופות שני הנופלים נשארו במקום ולא הובאו לקבר ישראל.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

החלל הינו מקל''ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.