בן גניה ויצחק, נולד ביום י"ב בתמוז תר"ף (28.6.1920) בברלין, בירת גרמניה. עוד בהיותו נער הצטרף לתנועת "הבונים" ובשנת 1934, בהיותו בן 14, עלה ארצה ולמד בבית-הספר החקלאי בן שמן. היה חבר הסתדרות "הנוער העובד". כעבור שנתיים הצטרף כחבר לקיבוץ גבעת ברנר. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח, מיד עם היווסדו, ושירת בשורותיו עד שנת 1944, כאשר נשלח יחד עם המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח אל הבריגדה היהודית בצבא הבריטי. עם שחרורו מן הצבא חזר לביתו בגבעת ברנר ועם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947, על חלוקת הארץ לשתי מדינות, נתמנה למפקד המקום. גם תווי פניו העידו על כושר מנהיגות, אומץ-לב והחלטה נחושה. כאשר נתעוררה בקיבוץ השאלה אם לצאת לקצור את השדות נוכח הסכנה שריחפה על ראש הקוצרים, היה דיקי האיש שהכריע את הכף לחיוב ובראש מחלקה מאנשיו יצא להגן על העושים במלאכה.

באביב 1948 חזר לפלמ"ח ושירת כמפקד פלוגה בחטיבת הנגב. הוא השתתף בקרב על אשדוד, בהתקפות על משטרת עיראק-סואידן ועוד. לקראת סיום קרבות "עשרת הימים" נערך מבצע "מוות לפולש", בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב. על פלוגתו הוטל לכבוש את משלטי חוליקאת. ובקרב זה נפל, ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), ונקבר ברוחמה יחד עם כמה מאנשיו. הניח אחריו אישה ותינוקת.

ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.