בן שלמה ושמחה. נולד ביום ה' באדר א' תרצ"ה (8.2.1935) בירושלים. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי. מקצועו היה גננות. גויס לצה"ל בדצמבר 1953. בזמן שירותו פרצה מערכת-סיני. גיבור מופלא היה יהודה - ומעשהו הבא, שהיה מעשהו האחרון, יוכיח: מפקד-יחידתו הודיע, כי יש לו צורך במתנדב לנסוע לתוך הוואדי כדי למשוך אליו את אש המצרים ולאתר את עמדותיהם הסמויות מן העין. יהודה התנדב מייד ויצא בנסיעה חפוזה בג'יפ. הוא שעט קדימה ללא היסוס, כי ידע שיש בכך כדי להציל חיי אחרים - וכל אותה שעה משך אליו את תשומת-לב האויבים המתחבאים ברכסים ובמדרונות כדי לשלוח בו את אשם מן המארב. לבסוף פגעו כדוריהם בבטנו, בידיו וברגליו עד כי אבדה שליטתו בהגה, אך הג'יפ המשיך לדהור קדימה עד שניצב דום. אז צנח יהודה מתוך הג'יפ המנוקב והטיל עצמו החוצה על קרקע קשה והאש עודנה משתוללת מעליו. אט- אט התקרב לצד הדרך והתחפר בתעלה - ועם רדת הלילה נתגלה יהודה כמעט באפיסת- כוחות כשהוא מתפתל בכאביו לעיני חבריו-לשורה, שהיו בטוחים כי בשעת-נסיעתו מצא את מותו וחשבוהו להרוג. אולם רק כעבור חדשיים בערך, אחרי מאבק קשה עם המוות, ביום א' בשבט תשי"ז (3.1.1957), נשם יהודה את האחרונה בנשימותיו ומת מפצעיו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין, ציין אותו לשבח על התנדבותו, על אומץ-לבו ועל חירוף-נפשו הבלתי-רגילים תחת אש קטלנית בקרב. זכרו הועלה בספרו של אורי מילשטיין, "מלחמות הצנחנים".

בתחקיר ב-2017 עודכן כי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור הגבורה.