נמרוד, בן דינה ועדי, נולד ביום י"א בשבט תרצ"ט, (31.1.1939) בקיבוץ בית-השיטה, ולמד בבית-הספר במשק. נמרוד נולד בחיק הטבע והחקלאות, וגדל בין אנשים שעבודת האדמה היא אהבתם הגדולה. מילדותו נמשך לכל הקשור בגידולי שדה ובבעלי חיים ובפרט בכל הקשור במיכון. היה לו חוש טבעי למכונות. די היה לו להתבונן במכונה ולמששה כדי לדעת להפעילה. היה הילד היחיד שזכה לקבל רכב ולנהוג בו. את כל שעותיו הפנויות מלימודים בילה במוסך של המשק. בסקרנות היה מביט בעוסקים בתיקון המכונות. לעתים היה תוקע ראשו בקרביו של מנוע מפורק, ולא היה מניח בורג שלא ידע את תפקידו. תקופה של סיפוק מיוחד היה לגביו פרק הזמן שבין סיום הלימודים לבין הגיוס לצה"ל. באותה תקופה עבד קשה בפלחה ובמספוא, והייתה לו הרגשה טובה, שהוא עוזר לשאת בעול.

נמרוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1957, והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. גם בצבא בלט ביזמתו. לאחר הטירונות סיים קורס מפקדי כיתות ונשלח לקורס קצינים. מאחר שחלה בדלקת הריאות החליט שלא לשוב עוד לקורס. במקום זה דרש - ואף הצליח - לעבור לגדוד סיור של הצנחנים.

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, שב נמרוד למשק. אט-אט גילה את האיכויות שהיו צפונות בו. הוא החל יוצא מן התחום הבלעדי של המיכון כאשר הגיע, כמגויס במסגרת "השנה השלישית", לקיבוץ נווה אור. ("שנה שלישית" היא שנת עזרה למשקים צעירים של מסיימי שירות חובה בצבא, כמקובל בקיבוץ המאוחד). המצב הקשה במשק הצעיר הכתיב לנמרוד כיוון חדש. הוא השתלב בחקלאות ולאחר תקופה קצרה הפך לרכז הפלחה. תוך כדי עבודתו בחקלאות, חש שכל עשייתו הקודמת במוסך הייתה רק שלב הכנה לעבודה בחקלאות. ואכן, כאשר שב לבית-השיטה תבע לעבוד בכותנה ועסק בפיתוח מכונות חקלאיות. הוא החל יוזם שיפורים שונים והחל דורש העזה ודמיון בתחומים, שהייתה בהם גישה שמרנית. ראשו היה מלא המצאות, אלתורים וחידושים. נמרוד בורך גם בתכונה הנדירה של יצירת קשר בלתי אמצעי עם כל אדם, בכל מקום ובכל מצב. כישרונו בתחום יחסי-ציבור וקסמו האישי פתחו לפניו את כל הדלתות. אנשים שפגש בענייני עסק הפכו עד מהרה לידידים מסורים שלו. היה בו שילוב נדיר של חוש מסחרי מפותח עם הגינות ויושר ללא פשרות. בזכות כישרונותיו הרבים זכה נמרוד להגשים חלום ילדות שלו: לנסוע לחוץ לארץ, ובעיקר לארצות הברית. כאשר קיבלו חברי המשק את רעיונותיו לפיתוח מיכון ענף הכותנה, טבעי היה שהוא נבחר - למרות שלא שלט בשפה האנגלית - לצאת לניקרגואה, לקנות קטפות משומשות וזולות, ולהעבירן באנייה לארץ. הקטפות הובאו לבית-השיטה, שופצו ונמכרו במחיר נמוך למספר קיבוצים. כל מי ששמע לראשונה את הרעיון של הבאת הקטפות מניקרגואה, ראה בו חלום. אבל את נמרוד, שהיה מהיר והחלטי בפעולותיו, כבר אי אפשר היה לעצור. "מבצע קטפות" הפך להצלחה רבה. הוא העיד על כישרונותיו, שאיחדו תחומים רבים ושונים: ידע טכני עשיר, כושר אלתור ויכולת ליצור קומוניקציה מיידית. במלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש העיר העתיקה בירושלים. הוא יצא בשלום מהתקלות הסיירת בדרך לתפיסת הר-הזיתים, מול שער האריות, בה נפגע טנק מעל גשר גת-שמנא. למחרת השתתף בפריצה דרך שער האריות, המשיך עם הסיירת בכיבוש רמת הגולן, וחזר לאחר הניצחון לחיי המשק. בשנת 1972 נבחר בקיבוצו לרכז את מפעל "חרושת מתכת" של המשק. את עבודתו החדשה החל בפרוייקט שעליו עבד שנה שלמה והשאיר אותו ממש בראשיתו, כשפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים השתתף נמרוד בקרבות הבלימה והפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ, סמוך ל"חווה הסינית". על גילוי גבורה במילוי תפקידו הקרבי תוך חירוף נפש, הוענק לו "עיטור העוז". וכך מתואר המעשה בתעודת העיטור: "כוח זחל"מים אשר סמל נמרוד השתייך אליו, נקלע מול מתחם חטיבתי, שניהל מלחמה עקשנית. ארבעה זחל"מים נפגעו במהלך הדקות הראשונות והנפגעים היו רבים. במהלך הקרב נסע סמל נמרוד בעצמו בזחל"ם אל תוך האש, תוך חירוף נפשו, וחילץ נפגעים. על מעשהו זה חזר מספר פעמים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), בקרב האחרון על המוצב "פוקסטרוט" נפגע ונהרג. במעשיו אלה גילה אומץ לב עילאי, קור רוח ואחוות לוחמים". נמרוד הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ בית-השיטה. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים: עמר, הילה, יואב ואסף, שהיה אז בן שנה וחצי, והורים.

הוריו, אשתו וחברי קיבוצו הוציאו לאור ספר לזכרו ובו סיפורים שסיפרו עליו חבריו הרבים, מכתבים ששלח מסיוריו המקצועיים ברחבי העולם, וצילומים מעשה ידיו.