בן תרצה ואברהם, נולד ביום ו' באייר תרפ"ז (8.5.1927) בקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל המרכזי. אם כי נולד קטנטן וחלש (כאשר נולד היה משקלו 2 ק"ג!) וחששו לחייו, התפתח והיה נער חסון, בריא, שובב ואמיץ ותעלולי ילדותו הוזכרו בקיבוץ מזרע שנים רבות. תחילה למד במזרע ואחר-כך במוסד החינוכי במשמר העמק. הנער השובב היה לעלם תרבותי, עשיר בידיעות כלליות ובייחוד בספרות ובהיסטוריה ומעמיק בספרים שקרא. היה בעל חוש הומור, תפיסה מהירה וביקורת קולעת. דן היה רציני בעבודתו בפלחה ובעל יכולת-תפוקה העולה בהרבה על הרגיל. עבד בחדוה, נהנה מהברכה שראה במעשי ידיו והעניק בשמחה את עזרתו לנחשלים ולעייפים. הוא נתקבל כחבר למשק כאחד מבכורי הדור השני וכאחד מאלה יצא לשרת בפלמ"ח, בגבעת ברנר, בית הערבה ועוד. סיים קורס מ"כים והדריך את השכבות הצעירות באימונים ובספורט. היה עלם ער ותוסס, חביב על החבריה, מעורר למחשבה בשיחותיו. במכתביו לחברתו נתגלה כבעל תרבות, גמישות רוחנית וכושר הסתכלות.

בחורף תש"ח, כאשר פרצה מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, שירת עם יחידתו בנגב הדרומי בשמירה על צינור המים והגנתו בפני הכנופיות. כאשר נשלחו לנגב מגויסים עירוניים קשישים, מושרשים באורח-החיים האזרחי אשר בעיר, ידע לחנכם ולהכשירם לחיילים טובים. הוא נתגלה כבעל הבנה פסיכולוגית עמוקה בנפש חבריו הוותיקים והמגויסים החדשים, ידע לרומם את רוחם ולהעלות את המורל הצבאי שלהם. כשהוטל עליו תפקיד מפקד מחלקה, בלי שעבר את הקורס המתאים, התמצא בו במהרה כחייל ותיק.

ביום 13.5.1948 יצא עם מחלקתו ללוות שיירת תגבורת לכפר דרום המנותק. בדרך הותקפו על-ידי כוח מצרי גדול המצויד בתותחים, ומשמונה המכוניות המשוריינות של השיירה נפגעו שבע ורק המכונית שלו הצליחה להגיע עד הגדר של המשק. בקופצו מהמכונית נפגע בכדור בברכו. במצב זה הוסיף לפקד על מחלקתו ולנהל את נסיגתה. אחרי איבוד דם רב נלקח לטיפול בכפר דרום ושם מת, ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ מזרע.