בן צפורה ואברהם, נולד ביום כ"ג באב תרפ"א (27.8.1921) בעיר זאויירצ'ה, פולין. בהיותו בן 10 שבועות נתייתם מאביו ואמו גידלה אותו בעמל ובדחקות. בעודו נער רך נתחנך לארצישראליות בחוג חברים של "השומר הצעיר" ובשנת 1934 עלה ארצה עם אמו, אחיו ואחותו. אריה סיים את לימודיו בבית-החינוך בתל-אביב והיה חבר בקן "השומר הצעיר". אחר-כך עבד בבית-החרושת לנעליים של דודו. משעברה המשפחה לראשון לציון עבד בפרדס, הדריך בקן "השומר הצעיר", עסק בספורט ב"הפועל" והיה חבר "פלוגות הפועל". במהומות-הדמים תרצ"ו-תרצ"ט היה חבר בפלוגות- הקשר של ה"הגנה". בשנת 1941 הצטרף לקיבוץ מרחביה והתמסר לריכוז ענף הרפת. כדי שיוכל להשתלם במקצועו על-ידי קריאת ספרות מקצועית בלועזית למד רוסית ואנגלית. אריה נתחבב על החברים בעליזותו ובמזגו הטוב. הוא ויתר בלב קל על נוחות בעבודה ובחיי יום- יום, אך עמד בתוקף על רעיונו והשקפותיו וסדרי עבודתו, ומשום כך כינוהו "סרגל". השתתף בחיים הציבוריים של הקיבוץ, ויותר מכל - בענייני הביטחון, והקדיש חלק ניכר מזמנו לאימון החברים והחברות. בשנת 1945 עבר קורס מ"כים ושימש מדריך בקיבוץ ובגוש יזרעאל ומפקד פל"ם בקיבוץ. עוד בתחילת תש"ח כתב: "יום הדין טרם בא, אך אם יבוא - נבחר בחיים ולא במוות, למען החיים נמות..." אז נתכוון בדבריו למלחמות הפנימיות שביישוב, אך ברבות הימים ניתן לדבריו מובן אחר, כפי שאמר בחורף תש"ח: "יפלו אלפי צעירים, ואולי גם אני בתוכם (אז כבר היה בעל מאושר ואב לבן ולבת קטנים), אבל מדינה עברית תהיה לנו". בקור-רוח והשלמה עם האפשרות של "גם אני בתוכם", הלך למלא כל משימה ועמד בה באומץ עד הסוף.

בראשית מלחמת-העצמאות עלה בראש כיתת חי"ש אל הגליל לעמוד בפני פלישה סורית שחששו לה. בפברואר 1948 הדריך בקורס מ"כים בשדה אליהו ופיקד על חניכיו בהדיפת ההתקפה על טירת צבי. ב-10.5.1948 נשלח להדריך קורס מ"כים בנווה יער (ואלדהיים). עם הקמת המדינה הועבר להדריך קורס מ"מ בנתניה, אך מיד באה פקודה לבטל את הקורס והוא הועבר להדריך אנשי גח"ל חדשים בתל ליטווינסקי (תל-השומר) ועם חניכיו הועבר לחטיבה 7, שזה עתה הוקמה, והוטל עליה לתקוף את מערך הלגיון בלטרון ולפרוץ את הדרך לירושלים (מבצע "בן-נון א'"). הכוחות התוקפים נתקלו בכוחות אויב עדיפים ונאלצו לסגת. בקרב זה היה אריה האחראי ליחידת המרגמות. החמסין הקשה והאש החזקה והמדויקת של האויב הניסו את מרבית אנשיו, אך הוא נשאר עם הנשארים, נפגע קשה בפגז ועוד צעק: "תמסור דרישת שלום לצפורה ולילדים". בעת הנסיגה הקשה הושאר בשדה כשהוא פצוע קשה ושם נפל ביום ט"ו באייר תש"ח (24.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ מרחביה.

בספר "ששה נפלו", בהוצאת קיבוץ מרחביה, הוקדשו דפים לזכרו.