בן שרה ואריה (לייב), נולד ביום ה' באדר א' תרפ"ט (15.2.1929) בעיר בריז'ן, רומניה. למד בבית-ספר יסודי ואחר-כך החל לעבוד במקצוע האפייה. במלחמת-העולם השנייה, בהצטרף רומניה לגרמניה ולמשטר הנאצי, גורש הנער עם יתר היהודים לטרנסניסטריה, הצליח להימלט משם ולחזור לרומניה ומשם עלה לארץ-ישראל ב-3.5.1944 עם שרידי הנוער מטרנסניסטריה. שנתיים שהה במשק חפצי בה ואחר-כך הצטרף עם כמה מחבריו לגרעין של "הנוער העובד" שהתארגן במקווה ישראל ויצא להכשרה בגבת. בהיותו גלמוד בארץ היתה קבוצת ההכשרה לבית ולמשפחה בעבורו. הוא התערה בחברה ובעבודה וראה את עתידו בקיבוץ.

ישעיהו התגייס עם קבוצת ההכשרה לפלמ"ח ובחורף תש"ח שירת בגדוד "העמק", לימים בחטיבת "יפתח". ישעיהו השתתף בקרבות עמק בית שאן, בפעולות-גמול בחיפה ובפעולות בעמק-זבולון, בעמק יזרעאל, בקרב הקשה בצנדלה ובשפרעם. לאחרונה השתתף בקרבות משמר העמק נגד כוחות קאוקג'י ושירת בתפקיד רץ-מקשר. הוא נפצע, ובדרכו לנקודת איסוף הפצועים נפגע מפגז ונהרג ביום ד' בניסן תש"ח (13.4.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבת.

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.