בשנת תרצ"ח (1938) הוקם באזור זה, לרגלי מצוק קומראן, מחנה של קודחי בארות שחיפשו מים מתוקים באזור, על מנת שאפשר יהיה להקים בו יישוב. ביום כ"ב בתמוז תרצ"ח, 21.7.1938, תקפו בדואים את המחנה והרגו ארבעה מיושביו, שני קודחים ושני נוטרים, כולם חברי ה"הגנה".
אנדרטה לזכר ארבעה אנשי הגנה
קליה
במקום, בצל חורשה קטנה, ניצב סלע גדול ומסותת אשר צורתו משולשת וראשו קטום. הסלע ניצב על גבי במה קטנה העשויה אבן וחלוקי נחל. בחזית הסלע לוח שיש גדול עליו נכתבו סיפור האירוע, שמות הנופלים, תמונות ממחנה הקודחים וכן תמונת האנדרטה המקורית, שהייתה במקום האירוע עצמו, מעט מצפון-מערב לכאן, והושחתה בשנת 2005.כן נמצא על הלוח שיר שכתב ב-2006 צביקה זליקוביץ ושמו "ואין מים חיים". השיר מביא את סיפור הקודחים והאירוע, ומסתיים במילים: "הד חוזר מהרים, מביא עם השיר את סיפור הקודחים. / מעל דואים הנשרים, על הסלע זרי הפרחים. / ארבעה שמות חקוקים בסלע, בקליה על גדות ים המלח - ואין מים חיים."מעט מצפון-מערב לאנדרטה, במקום האירוע עצמו, במקום האנדרטה שהושחתה, הונח לוח זיכרון קטן.
המקום נגיש לכל.מכביש 90, בצפון ים המלח, יש לפנות לקיבוץ קליה. האנדרטה ממערב לכביש לפני הכניסה לקיבוץ, מיד אחרי הפנייה לבית הקברות האזורי מגילות.
נגישות:
כן 
תמונת האנדרטה וסביבתה נכונה לעת צילומה. במידה והתמונה אינה מייצגת עוד את האנדרטה, נבקשכם לפנות אלינו בקישור הבא 