במקום זה, הקרוי דנגור, ישב קיבוץ נירים מאז הקמתו בסוף 1946. במלחמת העצמאות ב-1948 הגנו החברים בחירוף נפש על ביתם מהתקפות המצרים שפלשו לארץ, והצליחו במשימה למרות מספרם המועט ונשקם הדל.הקיבוץ נהרס בקרבות, ולאחר המלחמה נבנה מחדש כ-12 ק"מ צפונה מכאן.על אדמות נירים הוקם ניר יצחק, וליד קיבוץ סופה הסמוך נותרו שרידים מנירים הישן והם חלק מאתר הזיכרון לקיבוץ, לקרבות ולשמונה חברי המקום שנפלו.
אנדרטת נירים (דנגור)
סופה (שדות היישוב)
בכניסה לאתר חורשת אקליפטוס ובה ספסלי פיקניק וברזיות. סמוך למגרש החניה שלט מעץ ובו מידע אודות ההנצחה.במרכז האתר מבנה בן שתי קומות מבטון אפור, אליו מובילות שתי כניסות עשויות בטון המדמות תעלות קשר של מוצב. התעלות מובילות אל רחבה קטנה לפני המבנה, תחומה בקירות ומונמכת מפני הקרקע, במרכזה תבליט אבן המשרטט את הקרב על נירים. בקירות הרחבה תבליטים ועיטורים: פרחים, תבליטים המדמים תוואי שטח, מגדלי מים, גדרות תיל, שרשרות משוריינים, תעלות קשר ובתים. על הקירות גם שמות היישובים העבריים שהותקפו בנגב במלחמת העצמאות, וכן המלה "יזכור".בצמוד לאחד מקירות הרחבה ניצבת אבן בטון רבועה עליה חקוקים שמות הנופלים. בראש האבן אבוקת זיכרון מברזל.קיר הבטון התוחם את הרחבה נקוב חורים כפגיעות פגזים וכדורים, ועליו נכתב: "לא הטנק ינצח כי אם האדם".מעל הרחבה מתנשא המבנה, אשר בראשו מרפסת הצופה אל שדה הקרב ואל רצועת עזה. אל מרפסת התצפית מוביל גרם מדרגות.בסמוך למבנה מצבת זיכרון עשויה אבנים, בחזיתה קבוע לוח שיש המציין שבמקום זה היו טמונים חללי הקרב על נירים, שאחרי המלחמה הועברו לקבורה בקיבוץ החדש.
המקום נגיש חלקית, דורש הליכה בדרך חולית ועלייה במדרגות למרפסת התצפית.הגעה לקיבוץ סופה בפנייה צפונה מהחלק הדרומי של כביש 232 (סמוך לגבול מצרים) לכביש 240. ממשיכים עם הכביש כ-1.4 ק"מ (חולפים על פני הפנייה לקיבוץ) ופונים ימינה, אחרי כמאה מטרים האתר מימין. יש שילוט.
נגישות: לא
תמונת האנדרטה וסביבתה נכונה לעת צילומה. במידה והתמונה אינה מייצגת עוד את האנדרטה, נבקשכם לפנות אלינו בקישור הבא 